ilMuseums: מדריך למוזיאונים בישראל

    חיפוש:                קטגוריה אזור           
                          


קסטרא - מרכז תרבות אמנויות ויצירה

אזור: חיפה וסביבתה      סוג: גלריות ובתי האומנים     

קסטרא - מרכז תרבות אמנויות ויצירה
קסטרא - מרכז תרבות אמנויות ויצירה

תיאור
"קסטרא" ממוקמת במבואותיה הדרומיים של העיר חיפה בסמוך למרכז הקונגרסים, על כביש פרויד. תפיסת המקום היא שילוב של אומנות, בילוי וקניות. משפחת דנקנר - יזמי הפרוייקט נחושים בדעתם להפוך את המשכן למרכז שבו אומנים ואמנים יוכלו ליצור ולהציג את יצירותיהם לקהל הרחב. קסטרא הינו אחד המבנים המיוחד במינו המשלב אלמנט אוריינטלי, וכן ציורי קיר ופסלים של האומן האוסטרי הבינלאומי, פרופסור אריק בראור. במקום מוצג הציור הגדול מסוגו בעולם על אריחי קרמיקה, ובין השאר סצינות מהתנ"ך כגון: סיפורי שמשון, דוד וגוליית וכ’ו. במרכז חנויות ייחודיות, בתי קפה, מסעדות גלריות ומוזיאונים. מתקיימות פעילויות וסדנאות אומנים לקבוצות מאורגנות. ניתן להזמין סיור מודרך. הפקה ואוצרות תערוכות במרכז קסטרא על ידי עמותת אי.סי.יו. - ארגון לתרבות בינלאומית (ע"ר).

|

תערוכות
"מצבים" – תערוכה של דרודה אילון
27.1.2005-17.2.2005
בתערוכה "מצבים" אני מתעמתת עם מגוון מצבים, נושא שבו אני עוסקת בעשור האחרון.

אופיי הסקרני בעשייה האמנותית הביא אותי ליצור במגוון רחב של טכניקות וחומרים, כגון: ציור בשמן, קולאג’, אסמבל’ז ומייצב.

עבודותיי מתאפיינות בעיקר בסגנון ה"רדי מייד."סגנון זה מאפשר לי ליצור במגוון חומרים וטכניקות.

מעשה יצירה זה נותן דרור לדמיון ולאתגר, להשתמש ולחבר בין הראשוני לעכשוי ובין האורגני לתעשייתי.

החומר זמין, אם מהטבע - קיים כל הזמן.

צורת ההסתכלות בחומרים משתנה, הצבעים משתנים, החומריות שונה. טכניקה זו מבטיחה את אי התכלותם של החומרים.

(מתוך דבריה של האמנית, דרודה אילון)



"מיקבץ 2"
20.1.2005-3.2.2005
התערוכה "מיקבץ 2" היא המשכה של תערוכת הציורים שהוצגה בספטמבר 2004–
בגלרית מצפה עזריאלי בת"א וזכתה לחשיפה רבה.

רעיון התערוכה הוא העדר הקו המחבר בין היצירות ובכך יוצר דיאלוג ביניהן, דיאלוג יצירתי המדבר בעד יצרים רציונלים ואי רציונלים , המצליח להתפתח בכיוונים שונים, עשירים ומורכבים גם יחד.

בתערוכה מוצגים ציורי שמן ואקריליק על בד כמו גם צבעי גיר ופסטל על נייר קרטון בסגנון הראליסטי, דרך כמה תחנות ביניים בתנועות באמנות של המאה העשרים ועד למופשט של ימינו.

הציירת אביבה ברגר מציגה עבודות בשמן על בד בסגנון אימפרסיאליסטי שגולש עד האקספרסיוניזים של וילם דה קונינג ומשאיר רושם של נוכחות חומרית עזה של צבע דשן, שלמרות הספונטאניות בהטחות השפכטל והמכחול, ציוריה הם הפוכו של הספונטאני והם פרי תכנון קפדני ותורם לתחושת מדיניות שאין בה מקום למקריות.

בתים ונופים הם הנושאים המטופלים על ידי אירנה בראון , במחזוריות סדרתית רבת שנים . הם דומים ברוחם לאלה של האינטימיסטים הצרפתים בדוגמת בונאר ווייאר , כמותם מתארת אירנה , באייכויות ועושר טקסטוראלי של צבע, נופים מעברה הלקוחים
מהציוויליזציה המערבית והקרובים לנפשה ולסביבת מגוריה.

במיומנות ובכשרון נדיר מעלה מלכה אייל , ציירת ירושלמית, את רשמיה מסביבתה הקרובה . בצבעי פסטל רך, על גבי משטחי קרטון גדולים מציירת היא בעיקר את צמרות העצים בצבעים מרהיבים ושובי לב וברגישות רבה.

(מתוך דבריה של יעל גולדמן, אוצרת התערוכה)



"ציורים אל תוך הלילה" – חיים בודן
6.1.2005-20.1.2005
חיים בודן יליד חיפה, 1950.
למד וגדל בעיר, כנער השתתף בחוגי הנוער של מוזיאון חיפה, אך את פריצת הדרך הרצינית עשה כשלמד אמנות פלסטית במסגרת לימודי החוץ של אוניברסיטת חיפה.
בשנים 1988-9 למד אצל האומן יהודה יציב, ובשנים 1991-2 – למד אצל האמנים בר-אדון ויהודה יציב.
בהשפעתם הרבה ובעיקר בעידודו של הצייר יהודה יציב, עברה אומנותו מציור פיגורטיבי לציור מופשט. עבודותיו של חיים הן מרקם עדין של צבעים וטקסטורות הנארגים זה בזה, שכבה על גבי שכבה. ציוריו הם הליך מתמשך תוך התלבטויות רבות, הציור משנה פניו פעם אחר פעם, עוד שכבת צבע נמרחת על ידי השפכטל ומרקם חדש נוסף על הישן.
לילות רבים מבלה חיים לנוכח בדיו גדולי המימד. את תוצאות הדיאלוג שלו עם ציוריו אנו רואים בתערוכה זו.
את ציוריו גדולי המימדים של חיים צריך לעכל לאט – לתת לעין לשוטט בין הבליטות, הצבעים והכתמים, להתקרב ולהתרחק עד שהציור לוכד את הצופה ושובה אות בסבך ההתרחשות הציורית.
תערוכת יחיד קודמת של חיים בודן התקיימה ביוני 1992 ב"גלריית הוד" בחפה. כמו כן השתתף חיים בתערוכה קבוצתית בגלריית הגפן בחודש יולי השנה.

(מתוך דבריה של אביבה וינד)



תערוכה חדשה של האמנית אדית כהן ג’וור
30.12.2004-13.1.2005
אדית כהן-גיוור היא אמנית שקשה לשייך אותה לזרם אמנותי מוגדר.
ילדית צרפת, היא התגוררה באמריקה הדרומית עד שנות העשרים לחייה ואז עלתה לישראל. היא ממשיכה עדיין לנהל דיאלוג פורה עם צרפת ועם דרום אמריקה. "אני נושאת עימי את הנופים הפנימיים שלי לכל מקום", היא אומרת.

"אני מציירת את הנופים הפנימיים שלי המביעים שאיפה לאנושיות על אף ולמרות מה שקורה סביב, החושף לא מעט אלימות, צער וסבל"...

היא שואבת את השראתה מתפישה פילוסופית יישומית –לוגוסופיה- של הוגה הדיעות הארגנטיני גונסלס-פקוציה(1901-1963). לוגוסופיה מורכב משתי מילים יווניות, Logosשפירושה ההוויה וSofia דעת. לדעת את ההוויה האנושית משמעה להתוודע למהותו הרוחנית של האדם באותה מידה שאנו ערים להיבט הגשמי שבו.

בציורים של אדית כהן ג’וור יש תמיד אור, ביטוי מובהק של רוחניות. הציור יתחלק למרכזי כובד, גשמי ורוחני, בחלק הגשמי צבעים כהים ומריחות צבע כבדות, בחלק הרוחני, מעל הקרקע, הצבעים בהירים, כמעט שקופים ובהם דמויות ערטילאיות.

"הלוגוסופיה פותחת בפני האדם את דלתות עולמו הפנימי ומאפשרת לו לחפש ולגלות את האוצרות הטמונים בו. עד להשגת המטרה הנכספת הוא מתהלך על חבל דק בתוך אי-ודאות,גלוי בין שמים וארץ, ומבצע ניסיונות לצאת מן המערה האפלטונית לעבר ההארה שתקרבו לספרות רוחניות עליונות.
כהמשך לקריירה אמנותית מגוונת בארץ שעברה דרך פאריס, ריו דה ג’נירו ובואנוס איירס, מתיישבת אדית כהן-ג’וור בחולות אשקלון, שם התגוררה למעלה מ20 שנה, ומאמצת את הנוף המקומי כקולב עליו היא מלבישה את נופיה הפנימיים והרוחניים.
מבלי לצמצם את מורכבות עבודותיה ניתן בוודאות להגדיר את סגנון ציורה כסימבוליזם אדוק המוכסף כל כולו לאידיאה שהוא בא לשרת. מן ציור מגויס שמסדרים כמו הבונים החופשיים יכולים בנקל לאמץ להמחשת תורת סמליהם.
ביד מיומנת ובטכניקה ראויה להערכה מחלקת הציירת את עבודותיה לשני עולמות. האחד סוגר על נוף שמימי בהיר, השני תוחם נוף ארצי דחוס וכבד. שני העולמות נפגשים-לא נפגשים, מתקרבים ומתרחקים וגם משתלבים לעיתים אחד בשני. במרכז כל אחד משני עולמות אלה מוקד ריאליסטי, לרוב פלוראלי-אורנמנטלי, מצויר כמעשה תחרה או מלאכת צורפות ההופכת לעתים, כבמטה קסם, את עלי כותרתו של פרח לשני עופות אלגנטיים רגע לפני שהם פורשים כנף.
אדית כהן-ג’וור מצליחה לשלב בו-זמנית, באופן בלתי שיגרתי, כתמי צבע חמים (צבעי אדמה) עם צבעים קרים שקופים ובהירים, המשרים אוירה שמימית-רוחנית. הקומפוזיציות הדו-מעגליות מתמקדות בנושא הטבע וצמחייתו או במוטיב העיר הרחוקה והבלתי מושגת, העיר האידיאלית שכל אחד שואף לצעוד לכיוונה כדי להגיע למנוחה ולנחלה. בחלק מן העבודה מרחפים מעל לנוף צעיפים ענקיים לבנים ושקופים המשרים אוירה לירית מחד, ומצד שני יוצרים ניגוד חריף עם הטקסטורה של גושי הצבע הכבדים והדחוסים שעל פני האדמה. שילוב שני העולמות שבתוך הקשתות יוצר מוקדים של פרצי אור עזים המעניקים תחושה של יציאה ממערה אפלה אל הלם האור המסנוור.
ציורה של אדית כהן-ג’וור בנוי על פי קודים עם מפתחות לפענוח. לכל צורה, מוטיב או משיכת מכחול קיימת משמעות סימבולית מעבר לערכים האסתטיים המיידיים. כל הסמלים יחד מתגבשים לסינדרום השאיפה לחלץ מן המציאות הארצית המעיקה לעבר אידיאל רוחני שיישאר לעולם בלתי מושג. אין להתפלא איפה אם ציורה של אדית כהן-ג’וור מהווה התגרות מודעת בציור הישראלי העכשווי המדגיש לא מעט את הדלות, העיוות והחרדות המאפיינים את המציאות המקומית. הפרספקטיבה הרוחנית והמטפיזית מעניקה לאדית כהן-ג’וור כוח ואופטימיות. הדיאלוג במקרה זה מתנהל בהרמוניה על גבי ציורה בין האסתטי לרוחני".

אוצר אמנות-יגאל בן-נון



תערוכה של ליאורה בנקל
16.12.2004-6.1.2005
ליאורה בנקל בונה בציוריה מציאות חדשה דמיונית-פנטסטית ואנו מוצאים את עצמנו מתבוננים בהם,מנסים לקלף את פני השטח המורכבים כדי להגיע לסוד מהותם.

עבודותיה של ליאורה מאכלסות בתוכן שובל של געגועים וזיכרונות, כמיהות, חלומות, שמחות וסצנותמחיי היום יום. במשך השנים הצליחה האמנית ליצור מסות של ציורים בעלי סגנון מגובש וכתב יד אישי ואופייני. ניכר בהם החיפוש הסוראליסטי אחר המסתורי והבלתי מודע, לצד דימויים ראליסטיים שיסודם בויזואליה מציאותית כמו בתים כפריים וכד’. לאלה היא מוסיפה שילובים של אורנומנטיקה ומקטעים דקורטיביים המטופלים כאילו היו רקמה אמנותית וצבעונית שלעיתים מסווים ומקלים על תחושות קשות ולעיתים מעידים על בחירה מודעת במימד הויטאלי של היופי והאור, תוך נטייה אל הציור הניסיוני והמשוחרר.

הציפורים מגלות נוכחות עקבית ביצירותיה של בנקל. הדימוי הנשנה שלהן מהווה חלק מאסטרטגיית הביטוי האמנותי, הייחודי, המוצפן של האמנית: הן הנארטיב המכיל את המשל והמטאפורה, הן מעלות אסוציאציות וקונוטציות והן המדגישות את המציאות המדומה שנוצרת בציורים בתהליך מחושב. בשל כושר התעופה של הציפור נקשרה ישותה לאידאות ומשמעויות במסורות השונות. היא מסמנת את הקשר שבין השמים לארץ, הרוחני והגשמי, התמימות והטוהר.

ליאורה מדגישה את פגיעותה הרבה של הציפור ואת כושר הניווט המופלא שלה, בעלי הכנף נושאים עבורה מטענים של זיכרונות מימי ילדותה במושב בצרה, ובציורים הם עוברים טרנספורמציה והאנשה מלווה לא פעם בניו-אנסים הומוריסטיים גם כשהנושא מאזכר תהליכים של הזדקנות וכד’. לעיתים הציפורים משתקפות כיצורים יפהפיים ולעיתים זועפים, בעלי מקור מחודד מאיים ופלומה סומרת. המבנים הארכיטקטוניים שבציורים מהווים עדויות לדמיונה היוצר של האמנית, כשהעושר הצבעוני והצורני מדגישים את היותה יוצרת רבת עוצמה.

(מתוך דבריה שלאורית לוטרינגר, אוצרת)



תערוכה של ויליאם נג’ר
16.12.2004-30.12.2004
אודות האמן

יליד טוניס, מתגורר ויוצר בקרית ביאליק.
נשוי, אב לארבעה וסב לשלושה.

כבר כילד פיתח בעצמו את כישרון הציור החבוי בו ובמשך שנים עסק בו כתחביב צדדי בשעות הפנאי.
"נולדתי אל הציור", תיאר את עצמו פעם בכתבה קטנה שנעשתה עליו בעיתון המקומי, וכשמסתכלים בציוריו מבינים כי הציור נולד אליו מכיוון שויליאם מעולם לא למד ציור ואת כל הטכניקות בהם הוא משתמש פיתח וחידד בעצמו.

ויליאם התחיל לצייר בצבעי שמן ופחם.
כצבעי מטוסים, גילה כי גם הפרספקט ששימש ללוחות השעונים של המטוס, יכולים לשמש כחומר גלם מצוין ליצירה, צבע אותו בשחור וחרט יצירות.
לאחר מחלה החליט לעבור לחומר גלם אחר וחיפושיו הובילו אותו להיכרות עם טכניקת צבעי המים.

חלומו מאז ומתמיד היה להשקיע את מירב זמנו ומרצו לציור, כפי שהוא פועל היום.

דבר האומן

כאמן, אני נוהג להתמקד בפרטים הקטנים.

אני מאמין כי סיפור חייו של אדם מתבטא בפניו, באופן הליכתו ובהתנהגותו.
את ההתרשמות הראשונית שלי אני מנסה להנציח בציור. הציור אינו מצלמה מכיוון שלציורי אני מכניס תחושות.
הציור הוא חוויה, הוא מגיע מתוך חוויה, יצירתו היא חוויה וההתבוננות בו היא חוויה ולכן אין מקום לנתק את הרגש מהיצירה.

כילד שגדל בטוניס אני נהנה מחיי היום יום הפשוטים ואני נוהג להכניס זיכרונות מתקופת ילדותי הן בבחירת הצבעים, והן בבחירת הדמויות והמקומות, לציורי.
בחפשי אחר השראותי אני נוהג לטייל במקומות בעלי אופי אוריינטלי המזכירים לי את נוף ילדותי, כמו סמטאות עכו העתיקה וכפרי הגליל.

אני מייחס אתגר גדול להנציח תנועה ודינמיקה בציור כאשר אני לא מנסה להקפיא את התנועה אלא להמשיך אותה במשיכות המכחול על הבד או בכתמי הצבע בציורי המים.



"מעברים" – תערוכה של חנה אבני
2.12.2004-16.12.2004
תערוכת היחיד הראשונה של חנה אבני מציגה בפנינו עבודות קטנות וצבעוניות הגורמות למתבונן להתקרב, לבחון, לשוטט בתוך היצירות ולחפש נקודה מענינת.

עין המתבונן מגלה רבדים נסתרים ומעברים של צבעים וצורות.

חנה במקצועה מחנכת ומורה למדעים שפרשה לפני שנתיים והתמסרה לציור, בו עסקה להנאתה בשבע השנים האחרונות.

חנה מציירת בסדנאות מוזיאון חיפה בהנחיית הציירת איילת כרמי, הציגה במספר תערוכות קבוצתיות של סדנאות המוזיאון.

חנה מסבירה:"בכל עבודה אני מפתיעה את עצמי בצבע, בקו, או ברעיון. תוך כדי עבודה קורים לי דברים שאינם ניתנים לצפייה מראש ואותי זה מרתק ומושך להמשיך ולעבור הלאה..."



חוויה יוצאת דופן
25.11.2004-16.12.2004
ביום ראשון,28/11/2004 בשעה 19.00,תיפתח בגלריית "קארדו" במרכז קסטרא, תערוכה של אומנים בעלי צרכים מיוחדים המתגוררים במערכי דיור בקהילה.

האומנים מ"יעלים" ו"נופרים" שמחים להזמין את התושבים להציץ פנימה לעולם המיוחד בתערוכת הציורים - "חלומות".

המדריכה שגית ביסקר-רום יצאה למסע משותף עם האומנים ובו גילו יחדיו את ה"יש והחזק".

הציור היווה אמצעי להכיר וליצור קשר בינאישי,"קבלה" ובניית אמון הדדי וטיפוח הדימוי העצמי.

בעבודה עם היוצרים,שגית השתמשה בטכניקות שונות וחומרים מגוונים תוך כדי חקירה ופיתוח התבוננות חיצונית ופנימית.

היצירות הן ראווה לעיניים למתבוננים בהן וגאווה רבה ליוצרים שהגיעו לתוצרים המשקפים את עולמם.

מטרת החוג היא עידוד החופש היצירתי תוך צמצום הביקורת העצמית של האומן וכן כבוד לעולם הסובב.

במהלך היצירה היוצרים גילו גמישות לעבור מחומר לחומר תוך תחושת שליטה, עצמאות והפחתת תלות.

הערך המוסף בחוג לציור היה רכישת הרגלי עבודה, הצבת גבולות, ארגון אסטרטגיות עבודה.

התערוכה היא הדגמת האמונה כי כל אדם הוא עולם בעל אינסוף אפשרויות ויכולות.

כולנו נשמח אם תכבדו אותנו בנוכחותכם בתערוכה



תערוכה של ציפי אהל
18.11.2004-2.12.2004
חיה ויוצרת במצפה עדי בעמק יזרעאל.
מורה בכירה, השתלמה בלימודי אמנות, ציור ועיצוב תכשיטים בלימודי חוץ באוניברסיטת חיפה בהדרכת אבישי איל ובתיה וונג.
לימודי אמנות באורנים בהדרכת מיכאל גרוס, יעקב חפץ, יעקב דורצ’ין, יהודה יציב, אריה רוטמן.
לימודי תחריט בסדנת אמנות בבית הגפן בהדרכת שרה קאסטיין.
השתלמה אצל משה פנחסי ושמואל בונה ז"ל
מציירת היום בהנחיית צביקה ישראל.

בשנת 2000 הוציאה ספר שירים "באש לבבי".
במשך שנים מלמדת אמנות.

תערוכות יחיד נבחרות:
1980- בית דן קרית ביאליק
1980- בית נגלר קרית חיים
1988- בית כץ קרית ביאליק
1996- הוד הכרמל חיפה
2002- גלרית אופיר ת"א

תערוכות משותפות:
1980- בית אבא חושי- תערוכת תלמידים של שמואל בונה
1981- בית שאגאל- תערוכת אורחים
1983- בית הגפן חיפה
1989- ברלין, גרמניה- תערוכת אמנים
2004- קיבוץ יפעת- תערוכת אמני עמק יזרעאל
2004- בית שאגאל- תערוכת אורחים
2004- קסטרא חיפה

ציפי יוצרת במגוון טכניקות, כמו- הדפס, רישום באקוורל ושמן. הציור הוא בגישה פיגורטיבית עם נטייה למופשט אקספרסיבי, עשיר בצבע וקונטרסטים.
עשייתה היצירתית מלווה את חייה במשך שנים ומהווה צורך פנימי. ציוריה מבטאים צורך זה - אנו מקבלים לרגע הצצה ורואים דרך עיניה- תנועה, גוף, צבעוניות וזרימה- בעבודתה יום יום עם ילדים, עם משפחתה ובסטודיו. בלוק הציור המלווה אותה תמיד, סופג רשמים אלו.

הנושא המרכזי בעשייתה היצירתית הוא דמות האשה.
בעבודותיה ניתן לראות ביטוי ליופי ואסתטיקה המאפיין את גוף האשה. היא ניחנת ביכולת התבוננות הנובעת מהבשלה אישית פנימית ומיצירה בלתי פוסקת לאורך תקופות שונות בחייה. בציוריה ניכרת אהבתה לדמות החופשייה והשלמה.

בעבודותיה מקיימת דיאלוג עם אמני העבר אשר נגעו באשה, עם זאת עבודתה אישית וייחודית. המאפיין את העבודות הוא תחושת תנועה, הרמוניה, אופטימיות ופתיחות לקבל מצבים בחיינו.

"בציוריה של אמא ניכרת אהבתה הגדולה לבני אדם, שמחה וזרימה המאפיינים את חייה. בשנים האחרונות וביחוד בתקופה זו, התמסרה ליצירה ואנו יודעים שהיא מגשימה את חלומה.
מאז ומתמיד יצירתה עטפה את חיינו. ציוריה לימדו אותי לראות ולהעריך את היופי הקיים בכל גוף ובכל רגע. הם תמיד מהווים בשבילי כלי, חלון המאפשר להרחיב לרגע את ההווה, כאילו קיבלתי חוש נוסף המאפשר לי מגע עם העולם.
קיבלתי מאימי מסר של עצמאות, מימוש אישי יצירתי לא מתפשר בצד חיי אמהות וזוגיות, מסלול חיים של מורה עובדת ומסורה לתלמידיה וילדיה. מסר של התפתחות ושימחה לאורך המחזורים בחיים."
נירית קרמר

"אני מרגישה כאן ועכשיו אישה המבטאה את עצמי, נשיותי, חיותי ואנושיותי, שואפת לחתום בטביעת אצבעותי שלי את רוחי במנותק ולא במנותק מהתרחשויות הרגע סביבי. אני מציירת אישה, חושבת, זורמת, שמחה ועצובה, כועסת ומתפייסת.
מרכיב מרכזי בעבודתי מהווה הצבע. השתמשתי בו כחפץ והוא עשה בי כרצונו. לעיתים כופפתי אותו, לעיתים התייסרתי, הוא מלווה אותי כל חיי, בעל כח משלו. הודות לשיחותי עם צביקה ישראל, שדחק בי להגיע אל האמת, נפתחה בפני האפשרות לראיית הישות העצמאית של הצבע.
אני מאמינה שאמשיך להעמיק ולראות לתוך הישות הזאת שחיה, זורמת ונושמת באופן עצמאי - אותה אני מנסה להזרים לתוך דמויותיי, החלל שסביבן ובתוכן. אני מזדהה עם תנועת גופן הטובלת בצבע, עם היופי הפורץ בכל תנועה, ומרגישה את רוחן- הרוח המתמודדת עם עצמה והסובב אותה. רוח אישה"



צבעים שקופים
28.10.2004-18.11.2004
הנושא הראשי של התערוכה הינו נושא קלאסי – ערום.

נושא שבכל תקופה לכל אורך תולדות האמנות עסקו בו האמנים כמובן שלכל תקופה הגישה והייחוד שלה. גישות אחדות לימדו את כל תורת הציור דרך ציורי הגוף הכמעט אנטומיים ובתקופות אחרות נושא הערום עמד בזכות עצמו.

בתערוכה צבעים שקופים מנסה אני לחדור אל מעבר לציורי ערום ולגעת בנושאים רבים אשר מסתתרים
בתוך או מעבר לנושא העיקרי.

אחדים מהאמנים משתמשים בערום כנושא קונבנציונאלי קלאסי לעומתם יש אמנים אחרים הנוגעים בנושאים רבים נוספים כגון, זהות עצמית אישית או חברתית, נרקיסיזם ואהבת זולתך,נשיות, אמהות, גיל הבלות והזקנה, ובעצם אנו יכולים לראות דרך הנושא המצומצם עולם מופלא עשיר ורחב שאותו פותחים האמנים דרך עבודותיהם היוצאות מתוך נושא קלאסי אך אינם מסתכמות רק בו.

אמנים משתתפים: גד אולמן, ליאורה איגר דרייפוס, איתן ארנון, אביבה ביגל, קרין גורביץ, שמאי גילר, אלי דינור, אורן וקסלר, סילווה זלמנסון, דניאל חורושנסקי, שרה טנדט – רון, אהובה ערן, יעקב פורת, רפי פרץ, רחל צימרמן בן שחר, דניאל קובו, עדינה קיי, יעלי שגב, זאבי שובל, חן שועלי.



תערוכה של דליה תלמון
28.10.2004-11.11.2004
לראות את הטבע דרך הצבע. ההבעה הצבעונית הכתמית הם מה שאני מנסה להביא בציורי האבסטרקט שלי. הניגודיות הצבעונית וטשטוש גבולות הריאליה באים לביטוי בעבודות המשתמשות בכל הספקטרום הצבעוני.
סגנון האבסטרקט הוא יחסית חדש עבורי, ציירתי משך שנים רבות במסגרות שונות וכן למדתי בחוג לאמנות יצירה באוניברסיטה. זוהי תערוכת היחיד הראשונה שלי שבאה לסכם עבודה של קרוב לשנתיים בהן אני מנסה לטפל בנושאים שונים בביטוי מופשט.



"לא חד במיוחד" – תערוכה של אפרים פוגל
28.10.2004-12.11.2004
כשמתבוננים דרך עדשת מצלמה על דברים בנאליים ופשוטים לכאורה, יש לפעמים, שמוצאים בהם אסטטיקה ויופי. גם אם אוביקט מונצח בתמונה לא חד במיוחד, אין הדבר פוגם במראהו. נהפוך הוא, זה עושה אותו, בעיני מעניין יותר. היכולת להבחין ביופי, בינות לדברים פשוטים, היא מתנה.
אפרים פוגל.



מטאלאורגניקה
14.10.2004-28.10.2004
האם פעם חשבתם מה באמת מבדיל בין החי לדומם? מהו הגבול העדין שעובר בין שני יסודות אלה? ומה קורה כשגבול זה מיטשטש ונעלם?
היצירות בתערוכה שלפניכם מנסות לענות על שאלות אלו. בכל יצירה ניתן לראות את ההתמזגות שבין הדומם, במקרה זה, יסודות שונים של חומר גולמי ומתכתי, לבין האורגני, שהוא גוף האדם או טבע דומם. זוהי התמזגות של הגס עם העדין, של שבריריות חיובית מול עוצמה וכוח חסרי כל ערך, של טוב ורע, אור וחושך, של החומר החלוד מול הטהור. היצירות טעונות במתח שנוצר בין שני קטבים אלו. התמזגות זו מזמינה כל אחד לראות אותה על פי השקפתו.
בעזרת שילוב של ציור חופשי, צילום מקורי ועבודת מחשב, מתחדד הקונפליקט בין היסוד המכני לבין היסוד של גוף האדם, שהוא כנראה, המכונה הטובה בעולם.

זיו בשן – אמן חיפאי. צייר, מעצב גרפי ומורה לעיצוב גרפי ממוחשב. עלה ארצה בשנת 1974 מליטא, בשנות העשרים לחייו. בעל תואר אקדמאי באמנות. בשנת 1995 פרש משירות קבע לאחר ששירת כקצין ועורך גרפי בבית ההוצאה לאור של צה"ל, "מערכות". במסגרת עבודתו אייר ועיצב מספר רב של ספרים וחוברות. כיום עוסק בציור, צילום ונעזר בתוכנות מחשב כגון: פוטושופ, פיינטר ופוזר. יצירותיו הוצגו במספר תערוכות ברחבי הארץ, וכמו כן, התפרסמו במגזין "אמנות דיגיטלית"



"כפרה"
9.9.2004-9.10.2004
ביום חמישי כ’ג באלול תשס’ד 04/ 9/ 9 בשעה :0020 תיפתח תערוכה "כפרה" במרכז לאמנות ומסחר קסטרא בחיפה
"והייתה זאת לכם לחוקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה " ויקרא –ט’ז - ל’ד
התערוכה מוקדשת לזכרו של אברהם דנקנר איש המלח ז"ל
"כפרה" היא תערוכה קבוצתית בה משתתפים נחמה לבנדל , נדב בלוך,שושי ודני דנקנר, גיל דנקנר.
בתערוכה מיצבים המעלים במישרין או בעקיפין את נושא הכפרה ממקורות היהדות.

נחמה לבנדל ונדב בלוך יצרו את המיצב "שעיר לעזאזל" הלקוח מספר ויקרא פרק ט’ז .
השעיר המשתלח הינו כפרה לכל עם ישראל והוא מוצג על רקע עבודות הצבע של נחמה לבנדל באדום שחור וצהוב . צבעים דומיננטים המנוגדים זה לזה ובמיזוגם מקיימים ערכים מוסריים בהקבלה.
ברקע נוסף לשעיר מוצגת עבודה של נדב בלוך העוסקת באותיות בעברית לטינית וערבית, בדיאלוג ובחיפוש
אחר בניית תוכן במבנה החזותי.

שושי דנקנר בחרה לתערוכה זו את נושא ה "תשליך" ומציגה סדרת צילומים שנבחרו במיוחד לתערוכה בנושא ים ואש.
מנהג התשליך במסורת היהודית מקורו בספר מיכה פרק ז’ פסוק י’ט " ותשליך במצולות ים כל חטאתם ".

דני דנקנר מאיר את המלח.
המלח מסמל בו זמנית את החיים והמוות, ללא מלח אין חיים.
אשת לוט במבטה לאחור עצרה את מימד הזמן והפכה לנציב מלח במעבר בין כוחות הרשע לעבר העתיד.
גושי המלח בהם משתמש דני דנקנר נחצבו בסדום ששם לפי הסיפור המקראי עברה האנושות תהליך של טיהור מחטאים.
המייצבים עשויים עץ ומלח ואור מיוחד חושף את תכונותיו השקופות.

גיל דנקנר בחר לעסוק בהיבט הפולחני של הכפרה בשאלה כיצד מתקן הקורבן את החטא.
המיצבים שיצר מעלים לדיון את דרך כפרת חטאים באמצעות קורבנות.
בעבודותיו מנסה גיל לפתח גישה חדשה של המרת השימוש בחומרים ובבעלי חיים כקורבנות להקרבת המימד הרביעי , מימד הזמן.
זמן הינו חיים וקורבן כאחד.
החיים נמדדים על פי השינוי שחל בנקודות זמן שונות. מלח אינו משתנה על ציר הזמן.
הקרבת החיים האנושיים על מזבח הזמן זו היא האמירה ביצירותיו.

המלח במקורות הינו בעל חשיבות מרבית לטיהור , קידוש וכריתת בריתות.
" וכל קורבן מנחתך במלח תמלח ולא תשבית מלח ברית אלוהיך מעל מנחתך, על כל קורבנך תקריב מלח "
ספר ויקרא פרק ב’ פסוק י’ג



תערוכה של תמר קלמן
9.9.2004-23.9.2004
"נולדתי בארץ ב-1936. אני תושבת קרית-ים מאז 1955.
אם לשלוש בנות וסבתא לשבעה נכדים.
במקצועי,מורה מוסמכת לחינוך מיוחד ומנהלת בי"ס יסודי בקרית-ים.
פרשתי מעבודתי לאחר שלשים ושלוש שנות עבודה.
התחלתי לצייר בשנת 1987.
לימודי הציור היו במסגרת חוגים שונים.
הציור קיבל תנופה לאחר פטירתו של בעלי בשנת 1998.
השתתפתי בתערוכות קבוצתיות רבות.
זו לי תערוכת היחיד הראשונה.

הזיקה לאמנות
אבי ז"ל, בוגר ביה"ס לאמנות "בצלאל" במגמת פיסול, עזב את ירושלים ואת האמנות בשנת 1933 וברוח הימים ההם, פנה להתיישבות חקלאית והיה ממייסדי מושב "כפר פינס" שבשרון. במקביל עסק בהוראת המקצוע "טבע" בבתי ספר. ללא ספק – ילדותי ונעורי במושב , הטביעו את חותמם עלי ומכאן ספגתי את הזיקה לאמנות ולטבע שבאים לידי ביטוי בעבודותי.
כיום, הקשר שלי לטבע ,לנופים ולאהבת הארץ, מתבטא בטיולי הרבים, שבהם , למצלמה חלק ניכר, או יותר נכון, לעין שמאחורי העדשה. אני צדה את הפינות והזוויות המיוחדות ומנציחה אותן.
ההתבוננות בתמונות שצילמתי מחזירה אותי אל החוויה;
וזוהי נקודת המוצא וההתחלה של תהליך העבודתי.
הציור והצבע משקפים את הרגשתי כלפי המראות שספגתי ומאפשרים לי לבטא אותם בשפה משלי : לשנותם ולברוא אותם מחדש בדרכי.
המסע הזה מהטיול, החוויה, האווירה, המצלמה, הצבעים
והמכחול, מניבים את הציורים הצבעוניים האלה – שהם אני."

(מתוך דבריה של אמנית תמר קלמן)



"צמיחה וקמילה" - תערוכה של נאטור נאטור
26.8.2004-9.9.2004
האדם מול הטבע, כקמילה מול צמיחה, כחשיכה מעל האור ובמרידה משחיטה של היצור כלפי יוצרו.
הטבע כאומן וירטואוז היוצר קומפוזיציה להפליא, ניצב מנגדו האדם הרומס בעוצמה את פניה של הקומפוזיציה ומנטרל אות מכלל איזון ופרופורציה.
דרך הציורים שלי אני מביע את זעקתו של הטבע הדומם בנסיון לעצור את הדרמה ולעורר את המוח האנושי בטרם עת ... !

תערוכות:
1. 27.1.01"מפגש בין תרבויות" בגלריה לאמני הכרמל, יש קטלוג.
2. 25.5.02 "הדרך לשלום" בגלריה לאמני הכרמל.
3. 22.6.02 תערוכה מתגלגלת "עלה זית"
4. שנתון אמני ישראל 2002 "מכירה פומבית".
5. 2.8.03 תערוכת אורחים בבית-שאגאל, חיפה.
6. 28.9.03 תערוכה שנתית של הסדנא לציור בהדרכת צביקה ישראל ב"קסטרא", חיפה



"פתחים"
20.8.2004-9.9.2004
פתחים הינה תערוכת עבודות אמנות של - 27 אמנים מרחבי הארץ היוצרים במדניות שונות. צילום, ציור,פיסול, הדפס,תלת ממד ועוד

התערוכה עצמה הינה פתח המאפשר מעבר אל עולמם הייחודי , האישי של האמנים והוא הינו נושא התערוכה עצמה.

בתערוכה זו אני מנסה לגעת במחשבות על פתחים דרכם להשקיף על מחשבות סובייקטיביות של האמנים.

הטכניקה והממד משמשים לרוב את אמן כפילטר דרכו הוא מנסה לגעת, לחוש ולהבין , את הנושא שהוא יוצר.

תחילת התהליך הינו בבחירת האובייקט המוחשי שמאפיין את הפתחים במקרה האמור, דרך חומריות, צבעוניות וצורה מנסה האמן להעביר את רעיונותיו ואת תחושותיו.

מספר עבודות בתערוכה זו עוסקות בחלונות, הנושא אחיד, אך הסביבה וזווית הראיה משנה את המשמעות שהאמן נותן לנושא, ומעמידה את הצופה במקומות רבים ושונים לגבי אותו אובייקט, לעיתים בתוך הפתח ולפעמים מחוצה לו, הסתכלות דרך החלון החוצה, או הסתכלות בעד החלון פנימה. הסתכלות מתוך כליאות מסוימת אל המקום האחר,המראה מרחבים ומצב שונה או מצב של מציצנות המאפשר לראות מבעת הפתח שנוצר בחומה, או בקיר ,דברים נסתרים . האם הפתח נעול חסום או מאפשר מעבר למקום אחר או שבעצם המראה הוויזואלי יוצר את האפשרות הרעיונית ובעצם אינו מתקיים כפתח ממשי המאפשר מעבר ואם אין אפשרות מעבר בכלל בעד הפתח הנראה האם הוא מסמל אפשרות תיאורטית בלבד ובמציאות אינו פתח כלל ,מציאות מול אשליה, עתיד מול עבר,פנים מול חוץ,חיים מול מות,כחול מול חום,חלל מול חומר,ישן מול חדש.

סביבה המידית שבה נוצר הפתח או צורת הפתח עצמו היא שמשפיעה על החשיבה שלנו ומגרה את דמיננו לפרשנויות שונות לגבי אותו נושא שלעיתים לכאורה נראות מנוגדות.

האפשרויות מושפעות הן מהחומריות שממנו נוצרה עבודת האמנות שנוצרה ומהקונספט האישי אשר נוצק לתוך העבודה.

לעיתים האמן עוסק במה שיש בתוך הפתח ולא במנה של הפתח עצמו, ואילו הפתח מהווה רק תפאורה לנושא העיקרי שבעצם הוא הקונספט של העבודה.

בתערוכה זו מנסה אני לצור כמה שיותר אפשרויות להצגת הנושא פתחים ולהביא לצופה את הידיעה שבעצם כמספר האמנים יש מספר גישות ולכן המציאות שאנו חיים בה היא סובייקטיבית לגמרי ואינה ניתנת לפרשנות והתיחסות קבוצתית כל שהי.

רשימת האמנים המשתתפים:
גד אולמן, יוספה אזרד, ליאורה איגור דרייפוס, דרורה אילון , דורותה ביאלס, תמר בר לב, אדית כהן ג’וור, צילה גולדשטיין, ליאנה גרוס, ללה וידרא ינור, שרה טנדט רון, אחמד כנען, אורנה לוצקי, דיתה לירון, אדי מטס, דינה מלמד, דניאלה מלר, דינה מרחב, רותי סגל, מרגה פישטיין, מרלן פרר, דניאל קובו, עדינה קיי, מורין רוזן, רוזי שחם, אהובה שרמן, משה שרמן.



תערוכתו של מהלל יהודה "YUD"
11.11.2004-25.11.2004
היא ללא שם. תנו אתם הצופים שם כאוות נפשכם במבט ראשון, היא נראית מגוונת מאוד ורבת סיגנונות, אך שמעמיקים, חותם אחד אישי שורה בכל היצירות. לציורים לא נתתי כותרת, רוצה אני לתת דרור לדמיונכם, כפי שהרשתי לעצמי חופש זה בעת עבודתי. חוו כמוני את הרגשות והריגושים שהתנסתי בהם. בסופו של דבר, מה רצונו של אומן?: לשתף את הצופה, לעורר דמיונו, להוליך אותו אל המחוזות הנסתרים של ליבו. גיוון הסיגנון, שאינו מעיד דווקא על חיפוש דרך ביצירות אלו, שכולן נוצרו במילניום הנוכחי, מעיד על סערת הרגשות שפעמו בעת תובנת מבנה הציור, הרישום, הנחת המכחול על הבד ובעיקר הצבעים, שהם הראי של המתרחש במוחו וליבו הקודח של האמן.

(מהלל יהודה "YUD")



"חדוות הצבע" תערוכה של מרים קופפרשטיך
29.7.2004-12.8.2004
סדרת הציורים שלפניכם עוסקת ברגשות, ומקור השראתם הוא התבוננות בטבע. ציורים אלו הם תרגום הרגשות שחשתי במהלך התבוננותי בשילובי הצבעים והגוונים הנוצרים בטבע, ובמקצב הנוצר מכתמים וקווים המשתלבים יחד לקולקציות מופשטות המביעות הרמוניה ותנועה.בעת ההתבוננות בציורים, ניתן להבחין באובייקטים טבעיים, בעלי מגוון צבעים וטקסטורות, שנעשו באמצעות שפכטל בלבד.

הציור והיצירה מעניקים לי סיפוק רב, הופכים אותי לאדם שלם, ומאפשרים לי להביא לידי ביטוי את רגשותיי באופן חופשי. תהליך היצירה כלל מעבר מהראליזם אל המופשט, תוך שימוש בערבוב חומרים שונים.

מרים קופפרשטיך , לידת רומניה, עלתה לארץ בשנת 1990, וכיום מתגוררת בחיפה.
מרים לוקחת חלק בקורס המלמד טכניקות ציור ופיתוח יצירתי ב-’בית שאגל ’ בהנחיתו צבי ישראלי.
ציוריה של מרים הוצגו בתערוכות קבוצתיות, וזוהי התערוכה האישית השניה שהיא מקיימת בקסטרא.



"נופים אפשריים" - תערוכתה של הציירת מיכל אשכזי
29.7.2004-12.8.2004
תערוכתה של הציירת מיכל אשכזי ’נופים אפשריים’ תיפתח בגלריית פיקסו במרכז קסטרא.
ציוריה של מיכל אשכנזי עשויים מתרכובת ייחודית של קטעי נופים דימיוניים ומציאותיים, התוצאה היא סדרת נופים אפשריים אשר אינם קיימים במציאות , אבל יכלו להתקיים. בצבעוניות עשירה בנקיון צורני מביאה בפנינו האמנית סדרת עבודות העוסקת בנצח ובסמליותם של השמש והירח. האור הלא טבעי המופיע ביצירתה חושף לעינינו מציאות חילופית עשירה.
עבודותיה מבוצעות במיומנות מקצועית בצבעי אקריליק על גבי ליינן אשר מרקמו גס יותר והמשרת היטב את אמירתה. תערוכה נוכחית זו מהווה הזדמנות להעמיק את ההיכרות עם אמנית מגובשת ומושכלת זו, וליהנות מפירות דמיונה.
(מתוך דבריה של אוצרת חנה ברק אנגל)



"על אנשים וחפצים" - תערוכה של חנה ברמן
12.8.2004-26.8.2004
חנה ברמן, נולדה ב 1949,בחיפה, ישראל.
אוטודידקטית.
מציירת כ – 40 שנה בחומרים שונים.
למדה אצל: לאה עתיר, ריטה כץ.
השתתפה בשתי תערוכות קבוצתיות.
זו תערוכת יחיד ראשונה:
"על אנשים וחפצים"

אנשים.
האם קיומם תלוי בחפצים?

חפצים.
מה משמעותם בעינינו?
מי אנחנו בלעדיהם?
מה חפצינו מספרים עלינו?



יהודית שבדרון - תערוכה: "כל צבעיה"
29.7.2004-19.8.2004
יהודית שבדרון ילידת ירושלים, דור שישי בארץ,תושבת הרצליה ציירת ותרפיסטית באמנות.

שבדרון, אשר הנחתה במשך שנים רבות קבוצות נשים בנושאי התפתחות האשה בשלבים שונים בחייה, קרובה לנושא הנשיות על כל גווניה. התעסקות זו אפשרה לה להתעמק בעולמה של האשה ובהבנת רבדיה העמוקים ביותר.

האמנית ניגשת לבד בצורה אינטואיטיבית כשהיא נותנת לדרמה הצבעונית להתרחש. הכתמים גולשים , מתערבלים, נוזלים ומתוכם צצות ועולות בצורה כמעט עצמאית דמויות המקבלות נוכחות ברורה וחודרת.

בעקבות זאת, נוצר מתח בין הגלוי לנסתר, בין הבהיר לכהה,בין המוגדר למופשט, בין הקו לכתם בין התנועה לתנוחה,בין העכשווי לקלאסי, בין החושני לרוחני.

ההתעסקות בקונפליקטים שנוצרו, מובילה את האומנית לחיפוש אחר פתרונות יצירתיים ומגוונים היוצרים הרמוניה צבעונית וצורנית הנותנת תחושה של שלמות.

התמונות גדולות, דרמטיות, מוארות ומרשימות בצבעוניותן.

לשבדרון דרך הבעה אופיינית לה שפיתחה במשך השנים, המקנה לה סגנון יחודי שלה



תערוכת אמנים - יוצאי הולנד
1.7.2004-29.7.2004
נתבקשתי לאצור תערוכה של כחמישה אמנים יוצאי הולנד הפועלים בישראל כדי להשלים תערוכה של 12 אמנים מהולנד אשר הוזמנו להציג ב "קסטרא ". נאמר לי כי רוב האמנים מהולנד עסקים בהפשטה ולכן היה קל למצוא בארץ אמנים טובים דומים להם.
מיכל אשכנזי, הלן ברמן ודליה הקר-אוריון הן ציירות אבסטרקט טובות וידועות בארץ המציגות גם בחו’’ל, בנימין פלג עוסק בציורים שלו בשואה רוב הזמן הוא מדגיש במספרים את אין סוף של נספים כאשר הצבע מוסיף חוזק רב ליצירה.
חן פייפר היא אמנית הפעילה בכמה תחומים וכאן היא מציגה עבודות בזכוכית סביב כדים אשר עוצבו בידי אמנית אחרת.דיק בן-דור עוסק בציור מאות צבעוני שבהגדרתו"אבסטרקט-פיגורטיבי"

(דיק בן-דור)



תערוכה של אריק גולד
17.6.2004-1.7.2004
אריק (נולד בלונדון ב 1942), עסק במשך שנים בעיסוקים רבים ומגוונים: חקלאות ורפואת שיניים לפרנסתו וארכיאולוגיה ואמנות כחלק מדרכו להגשמה עצמית.
אומנותו מבטאת את השילוב בין הממדים השונים של חייו.

-כסטודנט באנגליה, אריק ממן את לימודיו על ידי ציור קריקטורות לביטאונים שעסקו בנושאי עולם שלישי ואיכות הסביבה, נושאים שחידדו את יכולתו להביע את הידוע והמוכר מזווית לא שגרתית;
- ידיעתו באנטומיה מאפשרת לו את הריאליות הפורצת מן הבד, שמופיעה בצורות ובנושאי הציור שלו; - השכלתו ועבודתו כארכיאולוג משקפות את תשוקתו לדעת ולהבין את הקשר בין עבר להווה, מדע ומסתורין; - ניסיונו כחקלאי העשיר את הבנתו את הטבע- מקצביו וגווניו- אותם הוא מיטיב לבטא על בדי הציור; חייו של האמן מספקים לו את המרחב היצירתי אשר מתבטא במעבר בין חומר לרוח, עבר ועתיד.

לאחר תקופה ארוכה של בשילה, אריק בחר להשתמש באומנותו כדי לפרש את העולם סביבו והליבה של חייו עברה מעיסוק בחקלאות, היסטוריה ורפואה לעולם של אור וצבעים.

בשנים האחרונות, פעל אריק רבות גם בתחום שימור ושחזור של מבנים היסטוריים וסייע להקמת מרכז חינוכי בגליל התחתון (אילניה –סג’רה).



תערוכה של רלה הולצר
10.6.2004-24.6.2004
ילידת רומניה, עלתה לארץ ב -1961.
עבדה ככימאית עד פרישתה מרפא"ל ב -1995.
מציגה כעת את תערוכת היחיד שלה: "בחיק הצבע".
מציירת בעיקר נופים, תמונות שראתה ושנחרטו בזיכרונה. הצבעים מותירים בה את הרושם החזק ביותר, ומתוך זיכרון הצבעים, היא משחזרת גם את הצורה.
אהבה תמיד לצייר, אך המפגש הראשון שלה עם ציור צבע שמן היה בחוג ציור שהשתתפה בו בארה"ב ב – 1977. במשך השנים ציירה בשעות הפנאי. מאז פרישתה מקדישה הרבה מזמנה לציור.
ב-1995 הצטרפה לסדנת הציור של הציירת פרנסין לסרי בעין הוד, וציירה בהדרכתה, עד לזמן האחרון.
ב – 1999 בהיותה בשבתון בארה"ב השתתפה בחוג לרישום ובסדנת הציור: “mixt media and abstract”, בהדרכתו של הצייר Koshnir Steve, בבית הספר לאומנויות Corcoran ב- .Washington D.C
השנה היא משתתפת בסדנת הציור של הצייר והאמן צביקה ישראל.

הציגה את עבודותיה עד כה:
1977 יריד אומנויות ב - Davis, קליפורניה, ארה"ב.
2000 המרכז לחינוך מבוגרים ב – , Bethesda, Washington D.C , ארה"ב.
2001 תערוכת אומנים אורחים ב”בית שאגאל” בחיפה.
2004 תערוכת יחיד "בחיק הצבע" במרכז אומנויות "קסטרא", חיפה



תערוכה של אריה מוסקוביץ
3.6.2004-17.6.2004
אריה מוסקוביץ נולד בשנת 1930 בעיר יאסי ברומניה. את הקריירה החל בגיל שלוש עת נצמד בנסיעתו הראשונה ברכבת לחלון מכוסה כפור והחל לעצב צורות בקרח לתדהמת הנוסעים שכמה מהם אף שכחו לרדת בתחנה הנכונה... כבר כילד למד גם אמנות והיה לאמן שעבודותיו בנוסח "בצלאל" הארץ ישראלי מוזמנות ונמכרות, וכך אף עיצב קישוט לעמודי בית הכנסת בעיר מגוריו. במלחמת העולם השניה היה עד לפוגרומים של אנשי "צלב הברזל" הפשיסטיים מהם ניצלו הוא ומשפחתו בזכות צבעי הציור שלו בהם שימש הצבע האדום שנשפך בחזית הבית כהוכחה של ביצוע שגרמה לפורעים לדלג על בית משפחתו. מראה זה היה לזיכרון מעצב שנצרב בתודעה עתידית, כלקח מתבקש מול אימי פורענות, שם בגולה וכאן במרחב מזרח תיכוני עוין. בתום המלחמה היה לעוזר בציור תפאורות בתיאטרון ובאופרה של בוקרשט בירת רומניה, היה לציוני נלהב שנצטרף למאמץ העליה הבלתי לגאלית, נעצר בידי הבריטים ועבר גם הוא את המסלול המקובל של מחנה מעצר בקפריסין בה אף ערך את תערוכתו הראשונה, בדרך להגעתו ארצה בגיל שבע עשרה.
את עבודתו כמאייר ומצייר החל בהוצאות הספרים "טברסקי" ו"זלקוביץ" בראשית שנות החמישים. במהרה יצא שמעו כצייר זריז המצליח לייצר מראות אנושיים אמיתיים ואהובים על קהל הקוראים והוא הפך עמוס עבודות והזמנות. הכרות באמצעות הוצאת הספרים עם יגאל מוסינזון תוביל לאיור וציור ספרי חסמבה רבים שהביאו מניחוח איוריו אל קהל ילדים הולך ומתרחב. במקביל לאיור ספרי ילדים התמחה מוסקוביץ בציור עטיפות ספרי קריאה ושערי חוברות מערבונים וספרי בלשים פופולאריים מאד בשנים אלה. עוד צייר תמונות נוף קטנות, סובנירים מבוקשים של שנות החמישים והשישים, וכרטיסי ברכה מצויירים לאירועים שונים וכמובן את חוברות העבודה לחופש משל הוצאת "עמיחי" - פריט הכרחי בעולם המיוסר משהו של ילדי שנות החמישים והשישים. במסגרת עבודתו עם חברת הספרים "מזרחי", עבורה אייר וצייר חוברות רבות, פגש מ. אריה את שרגא גפני, הוא אבנר כרמלי, כותבן של סדרות הספרים המפורסמות: "הבלשים הצעירים", "הימאים", "הספורטאים הצעירים" ו"דנידין הרואה ואינו נראה" בשמו הספרותי האחר: "און שריג". הכרות זו הולידה את החיבור ביניהם לכדי עבודה משותפת לאורך עשרות שנים של מעללי גבורה והרפתקאות, מעוטרים ומצויירים בדמויותיו הצבעוניות של מוסקוביץ. המפורסמים ביותר הם גיבוריו הקופים, דיירי שכונת עין גנים בפתח תקוה, פרי דמיונה הספרותי של תמר בורנשטיין לזר וציוריו של מ. אריה להם חלק לא מבוטל בהצלחתן העצומה של סדרות אלה זה עשרות שנים. הספר הראשון עוטר בציורי צייר אחר וזכה להצלחה מתונה בלבד. ניסיון מחודש, הפעם עם דמויותיו המצוירות של מוסקוביץ הוא שהעלה גיבורים ישראליים כמו אנושיים אלה על המפה.
לאורך כל השנים עבד מוסקוביץ גם עבור יצחק גרוסמן בעל "מרכז התמונות" בתל אביב. כאן הפיק מאות רבות של תמונות, אגרות ברכה - "שנות טובות" של זהבים ונוצצים, כמו גם קישוטי חג עצמאות של גלויות, כרזות ושרשראות הדגלים מעוטרים סמלי חילות צה"ל ודגלי מדינה. עוד צייר מוסקוביץ, בהתנדבות כמובן, ציורי קיר במספר גדול של חדרי אוכל בבסיסי צה"ל, ציורי קיר וויטראז’ים בבית הכנסת "תפארת צבי" בתל אביב שליד ביתו בו הוא משמש כגבאי מזה עשרות שנים, ולצידם ציורים אישיים רבים אליהם הוא מתמסר יותר בשנים האחרונות. ציורים המאכלסים, ואיך לא, מנופי ארץ ישראל מעט אידיאלית של "ימי תנ"ך" - תמונת הוויה יפה, נאיבית, צבעונית, "בצלאלית" תמימה... גדושת תכול של אור שמים זרועי לבן ענני קליל.

ד"ר חיים גרוסמן



תערוכה של מרדכי חזן
10.6.2004-24.6.2004
יליד מרוקו השתקע בישראל בשנת 1964.
משיכתו לציור החלה עוד בהיותו נער המתפעל מנופי ארץ מולדתו.
הציור הפך עם השנים מתחביב של שעות הפנאי לדבר העיקרי הממלא את חייו כאומן וכאדם.
מרדכי מבטא את רגשותיו ביצירותיו דרך המכחול והצבע- אל הבד.
מאפייני ציוריו הם הסבלנות וההתעקשות על הפרטים וכך גם אופיו.



השירה האיברואמריקאית בעיני האמן הישראלי
6.5.2004-20.5.2004
תערוכה זו מהווה שיא וסיכום לפרויקט אשר החל לפני יותר משנה ואשר מטרתו היתה להפגיש בין השירה האיברואמריקאית (ממדינות דוברות פורטוגזית וספרדית) לבין יוצרים באמנות פלסטית, חלקם אמנים ישראלים יוצאי אמריקה הלטינית וחלקם ילידי הארץ.
ביצירתם, נותנים האמנים ביטוי חזותי לתמונות לשון אשר ממשיכות להפעים, להרטיט או לזעזע.
כל אמן מפרש בדרכו הייחודית את הקשר בין הטקסט הספרות לדימוי החזותי.
"מעשה מרכבה" של התמונה גולש מתחום המציאות השירית והדימויים מתנקזים דרך פריזמה אישית ומתנסחים מחדש על בד הציור כדי לקום כיצירות אמנות חדשות ועצמאיות.
הפרוייקט הוא פרי יוזמתה של עתותת "סיקלה" אשר פועלת רבות לחידוש הקשר התרבותי בין ישראל וארצות וקהילות אמריקה הלטינית, ספרד ופורטוגל והעומד בראשה, מר אריה פיינשטיין.
התערוכה מלווה בקטלוג מרהיב בו מופיעים לצדן של היצירות המוצגות, השירים אשר היוו מקור השראה ליצירה.
השירים מופיעים בשפתם המקורית ותרגומם העברי, מה שהופך אותו לספר שירה הנותן הצצה לעומק התרבות האיברואמריקאית.



רחל פולס (דמתי)
20.5.2004-10.6.2004
רחל פולס (דמתי)
נולדה ברחובות ב- 1937 (הוריה עלו מתימן בתחילת שנות השלושים).
למדה ציור במכון אבני, תל אביב 1975-1979
מוריה היו מינה זיסלמן ואבשלום עוקשי ז"ל.
רחל מציירת בשמן ואריקליק על בד.
נושאי הציור: דמויות מקומיות, נופי א"י ודומם.
תערוכות:
1979 - מוזיאון א"י, רמת אביב. בנושא יהדות תימן.
1980 - ארה"ב, בוסטון, גלריה הירשברג
ארה"ב בוסטון, המדרשה המזרחית הספרדית - המכללה העברית בוסטון.
1982 - מוזיאון התנ"ך, ת"א - תערוכה קבוצתית בנושא התנ"ך.
תערוכות נוספות במסגרת קבוצתית, במקומות שונים בארץ.
מתגוררת כיום בכפר ורדים.



מראה מקום – דוד מאסטרו ,צילומים 2004 – 1983
22.4.2004-6.5.2004
ב-24.4.04 , בשעה 18.00, נפתחת בקסטרא בחיפה – בגלרית "פיקאסו" תערוכת צילומים בשחור לבן, של דוד מאסטרו מבכירי הצלמים בארץ.
בתערוכה מוצגים כ-20 צילומי ענק, אשר צולמו בקבוץ ברעם,בעת מלחמת לבנון.("צילמתי את עצמי ואת רגשותי. את מערכת האסוציאציות שלי בעת המלחמה ההיא").

סדרת צילומים זו קבלה את שמה "מראה מקום" (על פי ספר שירים של המשורר אשר רייך) מחוקרת התרבות ומבקרת התיאטרון ד"ר שוש אביגל, אשר היתה ידידתו של דוד מאסטרו, הכירה ,ליוותה את עבודותיו במשך 29 שנים ונתנה להן שמות.

התערוכה מוצגת לזיכרה של שוש אביגל , אשר נפטרה לפני כשנה.
אליבא דוד מאסטרו ישנן "ארבע רמות של הסתכלות על צילומים –לראות,להסתכל,להתבונן (בא משכל מתבונה) ןלקרוא . שוש אביגל היתה אחת מיחידות הסגולה אשר ידעה להסתכל ולהבין מעבר למצולם, לקרוא את צילומי,לחלוטין".

הצילומים המוגדלים עד מאוד ,חסרי המסגרת , נועדו להכות בצופה בם לעוררו למחשבה ולמעשה.
אומר מאסטרו –" אני חייב לצעוק .על ילדים הנשלחים להילחם . על ילדים המתנסים בדברים שאנו,דור התש"ח לא ידענו.על מחסומים,על סגירת יישובים,על העוול שנעשה לצד"ל,על הרס בתי הבדווים ,על הספסרות בנשים הפורחת בארץ, ועל העוולות החברתיות הפושות בארץ.
התערוכה הזו הנה דרכי שלי לעשות זאת".

על החיבור שבין הכאב הפרטי של מאסטרו – על מות ידידתו מזה שנים (שוש אביגל) ועל כאבו על הציבורי – של בין דור תש"ח הרואה את נגעי הארץ והחברה ,על חיבור זה כואב מאסטרו "מהלך יחף וחוגר שק".

התערוכה מוצגת עד ה- 6.5.04. במרכז האומנויות קסטרא,רחוב פלימן 8,חיפה.
שעות פתיחה – א’ – ה’ 22.00 – 10.00 , בימי ו’ – 14.00 – 10.00
בשבת – 22.00 – 14.00

אוצר התערוכה גבריאל מענית.

לפרטים נוספים – נילי מייזלס יחסי ציבור 8235424 – 04, 495598 – 053.



"נוף וצבע" - תערוכה של גוטה חפץ
22.4.2004-6.5.2004
ילידת חיפה, ומציירת בה.
בוגרת ביה"ס התיכון "חוגים".
למדה סיעוד בבית-החולים "בילינסון" ("רבין")
שירתה בצה"ל כקצינה בחיל-הרפואה.
עם שחרורה,עבדה בקופ"ח-הכללית ושימשה בתפקידים שונים ןמגוונים,
בתחום הסיעודי והניהולי,עד ליום פרישתה לגימלאות.
מגיל ילדות הייתה נלווית אל הוריה בבקורים בתערוכות,במוזאונים
ובמופעי-אמנות. דבר שכנראה השפיע בהמשך על דרכה, כתחום הציור
והאמנות בכלל.
אביה שמעון שמעוני ז"ל,היה איש-ציבור מוכר וידוע בחיפה עירו, היה
סופר וכתב ספרים,מאמרים ופרשנות בשפת האידיש ובעברית .
בית-הוריה היה בית פתוח, מלא תמיד באורחים ומבקרים, בתוכם אמנים,
סופרים ועתונאים, דבר אשר גם לו היית השפעה על דרכה בעתיד..

השתלמויות
סיימה קורס לרפואה-מונעת בתעשיה ("רפואה-תעסוקתית")
למדה מנהל וחינוך ביחידה ללימודי-חוץ, באוניברסיטת חיפה.
סיימה את החוג ל"אריגה אומנותית" במסגרת היחידה ללימודי-חוץ
באוניברסיטת חיפה.
למדה והשתתפה בחוגים שונים לציור, בהדרכתם של האמנים: מר א.ישכיל,
הגברת בתיה אייזנווסר, הצייר דן לבני ולאחרונה, בהדרכתה של הציירת
רות עיינת, מדריכה וחברה.

תערוכות יחיד
-1974 גלריית בית-רוטשילד, חיפה.
-1992 גלריית "ביתנו" חיפה.
-1995 גלריית גי".או".לאומנות וזהב, חיפה.
-199.8 גלריית כפר-תבור.
-1999 גלריית בית נגלר, קרית-חיים.
השתתפה בתערוכות קבוצתיות רבות וציוריה נמצאים באוספים פרטיים
רבים בארץ ובחו"ל.
חברה ב"אגודת הציירים והפסלים".
מרבה בטיולים ביחד עם בן-זוגה בארץ וברחבי-העולם,,לרוב באופן עצמאי
ולעיתים במאורגן. קולטת את המיוחד והצבעוני שבמראות-הנוף למינהו. את החדש והעתיק, פריחות ושלכת , מתרשמת ,מצלמת ורושמת..
המוטיבים והדגשים העיקריים בציוריה הם: נופי הארץ, הנגב והמדבר, צבעי
האדמה וכן הנופים מאגן הים-התיכון והשווקים הצבעוניים. היא ממזגת
בציוריה את אהבתה לארץ-ישראל,, אקלימה, נופיה ורשמיה מאופיה החדש-
ישן.
מציירת בעיקר בצבעי- שמן ובעבר קולאזים ציור על משי וכמו כן אריגה
אמנותית.



"תרנגול בן גבר" - תערוכת בלהה גולדשטיין
6.5.2004-20.5.2004
"בתערוכתי זו אני מציגה עבודות של דיוקן גברים. ברוב הציורים השתמשתי באקריליק על בד ובחלק שילבתי פחם ופסטל. ניסיתי לחקור ולהדגיש ערכים ולתת להם ביטוי חזק יותר ולא להעתיק ולהיצמד למקור ולדברים ידועים וברורים. ניתן למצוא בעבודות ניכור וביטוי אקספרסיבי על מנת להדגיש ולחדד דברים.השתמשתי בצורות עבודה שונות על מנת לבדוק את האפקט והתוצאה על הפורטרט עצמו, ועל האווירה אשר מושרה על הדמות, אם ע"י שימוש בצבעים מונו כרומיים ואם ע"י שימוש בשפכטל, בידיים, מכחולים עבים מאד וכו’. למעשה חקרתי בעבודתי את "קריאת הגבר" –התרנגול כדימוי לגבר והתייחסתי לנושא הדיוקן מהיבטיו השונים ניתן לומר כי באופן ביטוי הרגשות ניכרת בעבודתי השפעה מהאקספרסיה של ואן גוך ומהתאורה הפנימית של רמברנט"

(מתוך דבריו של בלהה גולדשטיין, האמן)



חותם לעולם – תערוכה של חיים דרוקר
8.4.2004-22.4.2004
עבודות על בדים ועבודות שהן כמעט תלת ממדיות העשיות בטכניקות שונות באמצעות חומרי עיבוי, הן פרי יצירה של האמן חיים דרוקר המספר את סיפורהאמנות העכשווית.
חיים יוצר מתוך האהבה רבה וקירבה גדולה לאסטתיקה ויופי. ומתוך כך יוצר סביבה אומנותית על רקע תרבותי, זכרונות אישיים וזכרונות קולקטיביים חבויים מתוך עיסוק היום יומי, שלא במודע בנושא משותף,ונושא שמעסיק אמנים רבים שבמרכזו "האדם" הגוף האנושי אשר נדון לכליה מעצם בריאתו ומשאיר את חותמו בחומר השורד אחריו. צלם "האדם" המצולק ומודגש בעבודותיו של חיים אלמוני מעצם אי נכחותו ביצירותיו וסופג ומטמיעה את הצבעוניות הנגלות לעיננו בתוך חדוות עשיה. מבלי לגעת לפעמים במכחול הופך חיים להרמוניה רבגוונית ומענינת. חותם לעד אם מה שנותר לעד מאותם אנשים בדמיונו זכרונו וסביבתו. חיים מעניק חיים חדשים לחומר ודוחס סיפורים ביד רכה ויוצר עבודות תלת ממדיות הקיימות בזכות עצמן.

מאירה אוהד, אמנית ואוצרת



"אישה ופרח" - תערוכת ציור של צילה גולדשטיין
25.3.2004-7.4.2004
"עבודות בעלות טקסטורה מיוחדת, בטכניקה מעורבת של סוגי אדמה שונים ואקריליק על בד.
"אישה ופרח" על משקל "כפתור ופרח", עבודות המתארות נשים ופרחים מזוית יוצאת דופן.
צורת הביטוי בעבודות משקפת את מבטי על האישה המקיפה את עצמה ביופי, לעתים כדי לחפות על עצב פנימי ופעמים אחרותפשוט משמחה.
הפרחים גם הם אינם מצוירים בצורה קלאסית אלא מבטאים הלך נפש אישי.
בחלק מהעבודות משולבים חלקי בגדים שלי שתפרתי, לבשתי ואהבתי. הם מהווים מעין מזכרות מתקופות בחיי"
(מתוך דבריה של האמנית צילה גולדשטיין)



תערוכה של בטי רובינשטיין
1.4.2004-22.4.2004
ציור היא דרך חייה של בטי רובינשטיין, כאשר הטבע והים הם חלקים בלתי-נפרדים מחיים אלו. כתושבת חיפה יותר משלושים שנה הקשר שלה לים הוא עמוק וחשוב. שנים ארוכות של הפלגות עם בעלה וציפיה לשובו הביתה הותירו את חותמם בציוריה.
ה"אני מאמין" של בטי: " האתגר לחוש את רגע המשתנה של המציאות, הגיוון של הטבע , הנוכחות של היופי שרק אלוהים היה מסוגל ליצור, כל זה סובב אותנו בפסיעתנו בנתיבי החיים". רגעים אלו היא מנסה לנצור ולהעבירם אל הבד בעזרת קווים אקספרסיביים ושפע של צבעים.
יחסה של בטי אל הציור הוא כאל תהליך פנימי, מעין מסע או יציאה אל הרפתקה. לאחר מכן באות ההתמקדות וההתחברות לתחושות ולאינטואיציה.
בטי למדה ב"אורנים" ובאוניברסיטת חיפה וסיימה תואר ראשון באמנות. בשנות לימודיה הארוכות היא רכשה שליטה מלאה בטכניקות מגוונות כגון: רישום, צבעי מים, אקריליק, צילום ועוד.
את עבודותיה של בטי ניתן לשייך לסגנון האקספרסיוניסטי.
האמנים שהשפיעו עליה ביותר היו: ואן גוך, סזאן, מאטיס וכמובן ואסילי קנדינסקי.



תערוכה משותפת - טבע ונחושת (אשר רוקח ומנחם גושר)
25.3.2004-8.4.2004
בתערוכה בשם "לגעת בצבע", המתקיימת בבית האומנים שאגל בחיפה, חברו יחד צייר ופסל בנחושת.
התערוכה מביאה מציוריו של אשר רוקח הנוגעים בטבע ונוף הסובבים אותנו בהרבה כתמי צבע המשלבים חוזק ורוך יחד וקושרים אותנו בעבותות לכל היופי שיש סביבנו ואשר אנו לעיתים בוחרים להתעלם ממנו בחיי היומיום.
גושר מנחם מציג את עבודותיו, שגם הן, נוגעות בכל המוכר לנו ועשויות בצורה המושכת את העין ואת הלב, ומסבות למתבונן רגע של נחת.
השילוב המוצלח, הוליד שיתוף פעולה בין שני האמנים, אשר החליטו להמשיך את התערוכה המשותפת בגלריה בקסטרא ולחשוף אותה לקהל מבקרים גדול יותר, אשר יחשף לאמנים , לאמנות וליופי שבחיים.



תערוכה של משה וזאנה
8.4.2004-22.4.2004
מתן ביטוי לאומן שבו באמצעות כשרון מלידה היה הרקע לחייו של משה וזאנה עוד משחר ילדותו ובמשך שנות לימודיו בבית הספר "אליאנס" בטנג’יר. לאחר עלייתו לארץ בשנת 1956 התיישב במצפה רמון ומראות המדבר ביופיו הקמאי הניעו אותו ליטול שוב מכחול ובד. במקום זה כשרונו הטבעי לציור זכה להערכה רבה וכתוצאה מבך נפתחה לפניו האפשרות להציג את עבודותיו בתערוכות שונות יחד עם ציירי הנגב, במוזיאון הנגב בבאר-שבע. בשנת 1966 ערך תערוכת יחיד בחיפה ומוזיאון חיפה רכש את אחת מתמונותיו שהוצגו. יתר על כן הוא נבחר להציג את יצירתו יחד עם עוד אמנים צעירים בביתן הלנה רובינשטיין בתל-אביב באמצע שנות הששים.
ובכל זאת צורכי המשפחה הכתיבו את דרכו שהובילה בשנת 1967 אל השמן, אם כי לא השמן לציור, אלא השמן שבאדמה. הוא ירד לאבו רודייס לעבוד בהפקת נפט. ככל שהתקדם בעבודתו החדשה הוא עדיין נמשך חזרה אל הציור כאשר זמנו אפשר זאת, וכתוצאה ממפגש חברתי עם המזכיר הראשון בשגרירות קנדה הוא קיבל הזמנה מאת הזוג פדרסון להציג בביתם בכפר שמריהו (1973). בשנת 1977 משה הוזמן לערוך תערוכה במרכז התרבות ע"ש רזיאל בכפר סבא, שבו היה ביתו מאז 1973. בשנת 1979 הוא הציג בפעם האחרונה כשהשתתף בתערוכות היובל של 30 שנה לקום מדינת ישראל ויובל ה-75 של כפר סבא שנערכה ב"יד לבנים" בכפר סבא.
בשנת 1979ישראל נסוגה לחלוטין מסיני ועבודתו בשדות הנפט הגיעה לקצה. בעקבות הצעה שקיבל מחברת "של אקספרו" בבריטניה הוא שינה כיוון ועבר לאיזור הים הצפוני הקריר. במשך כל אותן שנות גלות היה לו סטודיו בביתו אליו הוא נמלט כדי למצוא מנוחה בעבודות הציוד מהעבודה האחראית והקשה. בין יתר תפקידיו היה גם מנהל מתקנים ימי של שדה ברנט. הים, הסלעים והנוף המשיכו להוות את מרכז הכובד ביצירתו ושהותו בסקוטלנד העצימו בעבודתו את האופק החדש הזה.

פרישתו לגימלאות איפשרה לו לחזור ארצה בשנת 2000 ויחד אתו הגיע אוסף תמונותיו משנותיו בסקוטלנד. לתמונות אלה העניק משה מימד נוסף באמצעות רישומיו החדשים בישראל.



תערוכה של פבל צנבחט
1.3.2004-31.3.2004
"כשאני מצייר, אני לא חושב, הדימויים נוצרים... בחיי היום יום אנו עסוקים בעיקר בדברים בסיסיים, אך גם בדברים הקטנים שאנו חולפים על פניהם, ולא מקדישים להם תשומת לב מספקת, אפשר לראות משהו מעניין עם זווית ההסתכלות מיוחדת "(פבל צנבחט)

בתערוכה החדשה של פבל צנבחט מוצגות כ-20 עבודות, שנעשו בין השנים 3– 2000, רובן עבודות שמן במשטחי צבע מונוכרומטיים. עבודותיו של פבל, מעלות חיוך, מזמינות לעיון נוסף, ומציעות למתבונן נקודות הסתכלות הומוריסטיות, על מצבים בנאליים יומיומיים.
פבל, עובד תיאטרון חיפה, תפאורן ומעצב אביזרים, עלה לארץ בשנת 1990 .
בעבודותיו ניכרת השפעת התיאטרון, הבמה, הקומיות האבסורד והגרוטסקה, העצמה של מצבים שוליים, וחשיבה לא הגיונית שיש בה שכל.
אמנות "נונסנס" על מצבים וסיטואציות בחיינו. גיבוריו הם ישויות מוזרות בין דמיון למציאות. שאת כולן אנו מכירים, אך לא במימדים האלה, ולא בתחפושת שהוא מציע . לדוגמא- פרה צהובה הנחה מתחת לעץ המשמש לה כשמשיה. או גוףאף, התופח למימדים מפלצתיים, לא הגיוניים, וכמוהו גם גוףאוזן. יש ראשים, עליהם מונחים פירות, או רצף תמונות במאוזן המודדות את התחזית.
החיבורים הייחודיים שעושה פבל, הגיבורים המרכזיים שהוא מציב על הבמה הפרטית שלו-בד הציור, מטשטשים את הגבולות בין הבמה ומאחורי הקלעים.



תערוכה ממבחר יצירותיו של דב מדזיני ז"ל 1915-2003
12.2.2004-26.2.2004
בתערוכה צנועה זאת, בחרנו להציג מבחר מתוך עבודותיו הרבות של דב, ביום השנה לפטירתו. התמונות צוירו בתקופות שונות, במקומות שונים, בסגנונות מעורבים ובאמצעים מגוונים כמו דיו, פחם, צבעי מים, גואש ושמן.כל זה חבר יחד ואפשר לנו הצצה פנימה, לתוך אישיות עשירה ורבת פנים.
פנקס הרישום היה צמוד לדב בכל אשר הלך. הוא תיעד את אשר העין ראתהוהלב קלט. סמטה צרה, עץ עתיק, עיר גדולה, מבנה מענין, נוף פראי ונוף מתורבת,ומעל לכל נוף אנושי. אנשים בישיבה, בשיחה בטלה, בעמידה בתור ובשעת עמלם היומיומי.
לחיפה הגיע דב עם הוריו מסיביר הרחוקה והוא בן שבע.כאן תקע יתד וכאן קבע את ביתו והקים את משפחתו. הוא היה מחובר לים, לנוף המקומי – לכרמל שסימל עבורו יציבות, שורשיות וקשר לטבע.כאן הקים דורות של תלמידים, איתם שמר על קשר אמיץ לאורך שנים ובהם נטע אתהאהבה לאמנות.
הוא היה רשם אימפרסיוניסטי, העין רואה – הלב מפנים – היד רושמת. ורואים זאתלדוגמא בציור מוכר הכעכים, מוכר עתיקןת, מוכרת פרחים וכד’.באמצעות הרישום הוא דיבר, הביע את עצמו ואת רגשותיו והעביר מסרים לרואיו מן הסביבה הקרובה ומן העולם הגדול בו טייל ללא לאות.מתוך אלפי עבודות מוצג כאן קומץ קטן. ואדי רושמיה בוריאציות שונות ובאמצעים שונים. בית איתין בהדר (מאוחר יותר בית חולים הדסה ברח’ קסל) גן האם וגן הזיכרון מן המעגל הרחב יותר: לנינגרד, סרייבו, מקום מרפא בסלובקיה (פשטנה) וכמובן סיינה, נאפולי, פירנצה, וונציה שהיו חביבות עליו במיוחד ואשר לא חדל מלבקר בהן (על הציור של ונציה זכה בפרס שטרוק). יש והרישום הוא יצירה בפני עצמה ויש שהוא מהווה בסיס לציור שמן גדול. בציורים הגדולים, לרב בצבע שמן, בנוסף לקו ולקומפוזיציה – יש לצבע תפקיד חשוב של הבעה. לפנינו ציורים עם צבעים חמים ועליזים ויש קרים שנותנים לנו הרגשה של עצב. גם כאן הנציח דב התרשמויות רגעיות מלאות אוירה ומביעות מצב רוח, כמו הציורים מגן הזיכרון ומגן האם. יש דמויות שחורות בודדות המובלטות על רקע כמעט לבן כמו הציורים מאיי יוון. אנחנו חשים את העצב והבדידות שהן מנת חלקם של תושבי איים, שחייהם קשים אשר שכול ובעיות פרנסה מאפיינים אותם.הציור על ירושלים: ירושלים הרים סבב לה, ומה אין בה? מוקפת חומה, העיר העתיקה על מכלול החיים המאפיינים אותה, מסגד, כנסיה, ודמויות עטויות שחורים המתפתלות לאלוהיהן. אנשים קשיי יום המוכרים את מרכולתם, ובתוך כל זה, ילדה קטנה בשמלה אדומה קופצת בחבל, שמחת חיים שופעת ממנה.
ד"ר גדעון אפרת בדברי הקדמה לספרו של דב "רשומים ורשמים" כותב: סגנון הציורים פשוט, כן וישר והוא מצהיר על גישה הומניסטית, על דרך של מתינות יציבה ומאוזנת, על אהבת האדם והטבע. אלה עבודות של אמן ומחנך.



תערוכת הדפס וציור של ליאון זקרייסק
12.2.2004-26.2.2004
ליאון זקרייסק, נולד בליובליינה, ב-26 במרץ 1962, למד בבית הספר לעיצוב בין 1977 ו- 1981. בין השנים 1982 – 1986 למד באקדמיה לאומניות בליובליינה ולאחר מכן העמיק את הידע והמיומנויות שלו במרכז הבינלאומי למחקר בגרפיקה בקלייה, ספרד בשנת 1988.
הוא זכה במילגה של ממשלת יפן ללימודים באוניברסיטת "טאמה" לאומנות בטוקיו, בין השנים 1997 – 1998, וכן לעבודה בסטודיו פרטי להדפסים גרפיים בהנגה קובו- סייה, תחת הדרכתם של הרומי סונוייה, פומיו קיטאוקה, יוקי ראיי וסייקו קבאצ’י.

מלבד עבודתו באומנות הוא עוסק גם במיזמים אומנותיים ובתערוכות. בשנת 1993 הוא אירגן את התערוכה הבינלאומית הראשונה של הדפסים גרפיים קטנים (מיני פרינט סלובניה) שנערכה במריבור וב- 1996. תוך שיתוף פעולה עם אגודת ההדפסים היפנית (JPA) הוא אירגן תערוכה של 100 אומני הדפס יפניים, חברי האגודה, בסקופייה לוקה. באותה שנה הוא ייסד את מפעל הסיוע של אומנים למען קובה, יפן, כאשר הרעיון המרכזי הוא תרומת עבודותיהם של אומנים סלובניים לעזרת קורבנות רעידת האדמה בקובה. הוא הצליח לגייס 76 עבודות מעשי ידיהם של אומנים סלובניים וזכה לשיתוף פעולה ותמיכה של אגודת ההדפסים היפנית, למיזם ניתן הכינוי החדש "האנשין- אוואג’י תרומה סלובנית של סיוע אומנותי ע"י ליאון זקרייסק". בחודש ינואר 1998, ביום השנה לרעידת האדמה הוא אירגן יחד עם אגודת ההדפסים היפנית תערוכה בגלריה פיאס באוסקה.

בשנת 1999 הוזמן ע"י המארגנים לבקר בקרמונה ולהשתתף בתערוכה הבינלאומית להדפסים גרפיים. הוא גם נבחר כחבר של הועדה המדעית המומחית וכבוחן של עבודות לתערוכה הבינלאומית שנת 2001 של הדפסים גרפיים שהוגשו ע"י אומנים סלובניים, יפניים וטאיווניים.
בחודש מאי 2002 אירגן בליובליינה תערוכה והדגמת טכניקות הדפסה של חיתוך עץ יפניות ע"י קבוצת אומנים יפניים בשם 17HAN ובאותה שנה מיניסטריון החוץ של סלובניה אירגן תערוכה מעבודותיו של ליאון זגרייסק לכבוד הוד מעלתה הנסיכה סייקו לבית המלוכה היפני כאשר ביקרה בסלובניה.

בשנת 2002 הוא נבחר שוב כחבר בועדה המדעית וכבוחן של עבודות אומנים מסלובניה, בוסניה, הרצגובינה ויפן ובשנת 2003 כחבר הועדה המדעית ובוחן של עבודות אומנים מסלובניה, ישראל, יפן, בוסניה, הרצגובינה וסרביה.
הוא ביותר מ- 150 תערוכות שנערכו באוסטריה, בוסניה והרצגוינה, קנדה, קרואטיה, הרפובליקה הצ’כית, אנגליה, צרפת, איטליה, יפן, קוריאה, מלטה, גרמניה, פולין, סלובקיה, ספרד, טורקיה, ארצות הברית ויוגוסלביה. עבודות מצויות באוספים ציבוריים ופרטיים ברחבי אוסטרליה, אסיה, אירופה וארצות הברית. הוא זכה בפרסים רבים ובהכרה בארצו ומחוצה לה. מאז 1987 הנו חבר האגודה הסלובנית לאומנויות יפות ובשנת 1998נבחר כחבר אוסף ההדפסים קמקורה. משנת 2003 הוא משמש כיו"ר של אגף ההדפסים באגודת האומנויות היפות של סלובניה וחבר כבוד באגודת ההדפסים של טוקיו 17HAN.



תערוכה של דניאלה שבתאי
29.1.2004-26.2.2004
דניאלה שבתאי נולדה בשנת 1949 להורים חלוצים בקיבוץ כפר רופין. לאחר עזיבת הקיבוץ גדלה בחיפה.
עוד בילדותה גילתה משיכה לאמנות, ציירה על כלי חרס, יצרה תכשיטי חרוזים ואף סיימה לימודי עיצוב אופנה.
הנישואים ולידת הילדים הפנו את המיקוד לחיי המשפחה.
מותו של בעלה, בשנת 1979 וההתמודדות עם גידול ילדיה כאם חד הורית, היוו גורם מרכזי לחידוש עיסוקה באמנות.
את דרכה המחודשת בעולם האמנות החלה בכתיבת שירים ובהוצאה לאור של ספר שירים לזכר אבי ילדיה. ובהמשך, כשלאורך כל הדרך היתה בה זיקה עמוקה לאמנות וליצירה, פילסה דרכה אל עולם הפיסול.
הפיסול הצליח למלא מקום בחלל התהום, שנפער בחייה ללא התרעה מוקדמת. עבודת הכפיים נתנה חופש ודרור להרהורים האין סופיים ולרגש הכבול מבפנים להתבטא ביצירה, הממלאת את הנפש סיפוק, כשכל פסל הוא כמו לידה חדשה, הנותנת מחדש עוד אויר לנשימה.



תערוכה של אהובה גרץ
29.1.2004-14.2.2004
אהובה גרץ, ילידת חיפה. עובדת טכניון, מנהלת ספריית הנדסת חומרים.
עוסקת בציור מזה כ- 5 שנים.
למדתי בסדנאות ב"בית רוטשילד" ובעין-הוד.
כיום אני משתתפת בסדנא בהדרכתו של צביקה ישראל ב"בית האמנים".
השתתפתי בתערוכות קבוצתיות: מטעם "אגודת האמנים" מטעם "בני ברית" ומטעם ה"הסתדרות".
כיום אני מציירת באקריליק . ציורי מאופיינים בריאליזם אבסטרקטי . הושפעתי ורותקתי ממגוון גדול של מפתחים.
אם במחוזות מדבריים נדחים בצפון אפריקה דרך מבנים באזור הים התיכון ועד לחיפה וחורבותיה ב"ואדי ניסנאס".
השבור העזוב והזנוח. החורבות הזועקות את סיפורן הכואב בהם אני מתמקדת מנסה להעביר באמצעות הציור את ה"סיפור" שמאחורי הקירות.
האם הצצה בפתח תוביל למחוזות כמוסים ורבי תעלומה ומסתורין ? – זאת נשאיר לעולם הדמיון.

(מתוך דבריה של אהובה גרץ, האמנית)



עיר על קרטון – תערוכה של מאירה אוהד
15.1.2004-29.1.2004
עיר על קרטון תערוכה משותפת ל-26 אמנים ממרכז הארץ שלקחו לעצמם כפרוייקט התבוננות מעמיקה על עיר וסביבתה.האמנים מטפלים ברעיון בצורה ובחשיבה ע"פ דרכם האומנותית והמשתנה. כל האמנים המציגים בחרו לעשות שימוש בקרטון שהוא חומר מצוי בהשיג יד ולטפל בו , בחומרים שונים המאפשרים פנטאזיה אומנותית צבעונית ועשירה בתוצאה.האמנים חקרו עיר שהיא ספק מציאותית ספק וירטואלית , זאת נשאיר לצופה להחליט.ואכן נקודת המפגש של אשכול יוצרים זה הפועלים הפעם במשותף, בין שהם אמנים ותיקים או פרחי אומנות , מנהלים שיח אמנותי עכשווי.מפגש זה יוצר בנוסף דיון בין האמנים לבין קהל המבקרים בתערוכה יחודית זו.
תודה לכל אחד מהאמנים על הרעיון היוזמה והיכולת

(מתוך דבריה של אוצרת מאירה אוהד)



יעקב נאמן - אמן מגזרות נייר מסורתיות
15.1.2004-29.1.2004
יעקב נאמן נולד בשנת 1908 בטרנסילבניה.
הוא עלה לחיפה ב 1935 ועבד בה כצייר שלטים.
בגיל שבעים החל ליצור מגזרות נייר מסורתיות יהודיות.
תוך עשר שנים יצר כשש מאות מגזרות שונות, כלן בנושאים הקשורים במקורות
בין הנושאים שיצר בהם: תנ"ך, תפילות, פרקי אבות, מסורת, חגי ישראל, ירושלים ועוד
יעקב נאמן הפך לאחד ממחיי אומנות המגזרת היהודית שהיתה מאד נפוצה בקהילות ישראל
בכל התפוצות במאות 18-19 ונעלמה כמעט לגמרי בתחילת המאה העשרים
עבודותיו של יעקב נאמן הוצגו ועדיין מוצגות במספר רב של תערוכות וסדנאות, במרכזי תרבות, .גלריות ובמוזיאונים בארץ ובארצות הברית.בין המקומות בהם הוצגו העבודות: מוזיאון הארץ בתל אביב, המוזיאון העירוני בחיפה, מוזיאון וולפסון בהיכל שלמה ומוזיאון מגדל דוד בירושלים
עבודותיו נמצאות באוספים פרטיים רבים של אספני יודאיקה בכל רחבי העולם. כמו כן נמצאות יצירותיו באוספים הקבועים של : המוזיאון היהודי בניו יורק, מוזיאון סקירבול בלוס אנגלס, המוזיאון הלאומי האמריקאי הסמיטסוניון בוושינגטון, מוזיאון ישראל, מוזיאון וולפסון בהיכל שלמה ומוזיאון הרב פפנהיים בירושלים
יעקב נאמן נפטר בשנת 1995 והותיר אחריו אוצר של מאות מגזרות נייר מסורתיות יהודיות

צפורה נאמן, מי שהיתה כלתו, לוותה אותו לאורך כל הדרך
.וממשיכה את דרכו ביצירת מגזרות נייר והנחלת האומנות לכל

היא מקדישה את כל זמנה ומרצה להחייאת האומנות ומלמדת בקורסים ובסדנאות בכל רחבי הארץ. לאחרונה אף למדה בקורסים בארה"ב ובפריז
"!לדבריה : "כל אחד יכול.כל המעונין ללמוד את רזי מגזרות הנייר המסורתיות מוזמן לפנות אל צפורה נאמן
טל/פקס:0481203604
052-257676
zipora_n@hotmail.com



בתנועה מתמדת - תערוכת עבודות של הרי שיה
15.1.2004-5.2.2004
האנרגיה החזקה ששוטפת את המתבונן בעבודות של שיה- נובעת ממעמקי התת –מודע: "היצירה מתעוררת, זהו רגש שעולה בצורה לא מתוכננת- מודפס בראש, ומעבר לידיים- כפעולה אוטומטית" מספר הרי על דרך עבודתו.
מתוך האש והזרימה החופשית מבליחים החוצנים "אני נדהם לגלות בעבודתי את הדמויות של החוצנים, הם מפתיעים אותי, לא התכוונתי במודע שיהיו שם" מסביר שיה, ועונה לתמהים, למראה היצורים המתפרצים בעוצמה מתוך הציורים: ומאכלסים גם את גושי העץ, שעיבד לפסלים- המורכבים מדמויות וישויות שמשתתפות עם האמן במלאכת הציור והפיסול.
הרי שיה, אדם בעל ביטוי מקורי- שאינו ניתן להגדרה, או למיסוד- שנת 2003 הייתה עבורו שנה של פרידת דרך- ושינוי עמוק בדרך החשיבה והיצירה.
התערוכה הנוכחית- מציגה עבודות חדשות של שיה, לאחר תערוכת יחיד גדולה ברומניה, בה הוא חי ויוצר- במקביל לחייו במושב הגלילי יערה.



תערוכה של איגור קפלונוביץ’
10.1.2004-19.2.2004
זוהי תערוכה לא קונבנציונלית שבה מרומזים קשרים נסתרים בין שירה לציור. הכל עניין של "הדים". אפשר לקרוא שיר כהד של ציור. אפשר להסתכל על ציור דרך שיר. שירים אינם יכולים להיות מומחשים בצבעים וציורים אינם יכולים להיות מומחשים דרך המלים, אלא אם כן החומר המוחשי הסופי הוא פיוטי. זרם הדמיון החבוי עובר משיר לתמונה או מתמונה לשיר ומחבר בין הציורים של איגור קפלונוביץ’ לשירים של בלומה פינקלשטיין ושל מרלנה בראשטר.



תערוכת צילומים של יעקב שלו 1938-2002 (ביום השנה לזכרו)
18.12.2003-8.1.2004
חלומו של יעקב שלו התגשם בלעדיו . יעקב היה "אדם" במלוא מובן המילה, ברוך כשרונות בעל ידי זהב , חובב היסטוריה, מתמטיקה פיסיקה ומעל לכל, מוסיקה קלאסית וחובב צילום מושבע.

אוצר התערוכה, מר צביקה ישראל, יו"ר אגודת הציירים והפסלים בחיפה והצפון בחר מתוך אלפי צילומים, קומץ מצומצם ייחודי ומרתק של ההיבט האנושי המבטא הצצה לחיים של האחר. לחיי שפע ודלות, מנטליות ותרבויות.
יעקב חיפש את הסיפור האנושי מאחורי הדמות חיפש והקפיא את הייחוד שבאדם ועיסוקו. שעות היה קורא בשפע, ספרי צילום שהיו ברשותו ואף השתתף בצילומי טבע מטעם "מסע אחר" ע"י יואל שתרוג.
כשפרש לפנסיה מ"אלביט מערכות" חלם לעסוק בצילום ולצאת בתערוכה
ואכן התערוכה מוצגת-בלעדיו.

יעקב שלו, יליד חיפה 1938.
עבר בילדותו את כל האירועים שקרו בטרום הקמת המדינה. צלפים, יריות גלגול חביות של הלחי בבורג’, ריצה לביה"ס אליאנס מבית לבית תוך התחמקות מצלפים ועוד ועוד.
אימו היתה חלוצה שהגיעה בגפה לארץ בשנות ה 20 מרוסיה הלבנה. אביו יליד זיכרון-יעקב. הוריו באו לבנות את הארץ ואכן הקימו את זיכרון יעקב.
אביו למד רפואה באוניברסיטת ביירות. בארץ-ניהל תחנת רכבת.
כל מוצאי-שבת ירד לעיר התחתית לצפות בבריטים הצועדים לצלילי מוזיקת מארש. מאוחר יותר למד בביה"ס בסמ"ת, טכניון, עשה חיל בצבא כבוחן נשק וזכה לחיל מצטיין, נישא למרים, כינה אותה –"אהבת חיי" והקים משפחה: שירי שמרית ושובל אהבתו לילדיו עד אין קץ. חיי נישואין מדהימים עם זוגיות מופתית ומפרגנת.
זכה לנכדים רותם, דר, דולב וכליל.
נפטר בטרם עת.

התערוכה תוצג ב"קסטרא" בגלריה "קארדו" מה 18 בדצמבר 2003 ועד ל 8 בינואר 2004.



תערוכת הדפסים "עין כרמל"
4.12.2003-18.12.2003
סדנת הדפס של מרים שלו

הסדנא נמצאת בקיבוץ "עין כרמל" על כביש חיפה ת"א הישן במתחם סדנאות האמנים.המקום מאפשר לשוחרי אמנות, אמנים ויוצרים חדשים, להתנסות וללמוד את מקצוע התחריט. הסדנא מצוידת במיטב הכלים והאמצעים הדרושים.אווירה כפרית , חניה בשפע, ביקור חוויתי ולא מחייב.הסדנא פתוחה למבקרים כל שבת ראשונה של כל חודש.

האמניות המשתתפות בתערוכת סדנת ההדפס

דרורה אברוצקי – מציגה את "ארבע עונות", טכניקת סוכר ואקווטינטה. מתגוררת בעין כמונים.
אתי אברג’ל – מציגה פורמטים לא שגרתיים, טכניקת סוכר, אספלט ואקווטינטה. מתגוררת בקיבוץ מורן.
רחל זהר – מציגה איורים לסיפור "האדונית והרוכל" של ש.י עגנון, טכניקה מעורבת. מתגוררת בחיפה.
שלו מרים – מציגה עבודה משותפת לה ולנכדתה, טכניקה מעורבת-כולל צילומית. מתגוררת בחיפה.
רינה רינג – מציגה נופים המשמשים כ"תירוץ" לדמיון הפנימי, טכניקה מעורבת. מתגוררת בקרית חיים.

כל אחת מהאמניות עובדת ויוצרת לפי משאת נפשה



" אשה-מודל-אשה" – תערוכה של ורדה סולל-שמאי
4.12.2003-1.1.2004
ורדה סולל-שמאי עומדת להציג בימים אלו תערוכת יחיד במרכז אמנויות קסטרא בחיפה. בתערוכתה אשר כותרתה "אשה-מודל-אשה", עומדת האשה כמודל ודימוי במוקד עשייתה היצירתית ובאמצעותה מעבירה ומספרת ורדה סולל-שמאי לקהל צופיה את רחשי ליבה ומחשבותיה אודות האשה והקונפליקטים שלה ביחס לחברה, בפלטה עשירה בגוונים ודימויים כמו במוסיקה, וריאציות שונות על אותו נושא "זהות נשית".
סולל-שמאי עושה זאת דרך בדיה הרבים המאופיינים בציור ריאליסטי נארטיבי המטובלים בגישה ביקורתית. מזיגה של גישות מתולדות האמנות, הרנסנס, יחד עם אסכולת פריז ומראות ארץ ישראל מראשית המאה חברו לכלל הרמוניה וביטוי אישי ביצירתה, חגיגת אמנות וחוויה למתבונן.

בתקופתנו הפוסט מודרנית המהווה אכסניה לציבורים וגישות שונות, אמנים מעבירים מסריהם לא אחת באופן משוחק ומבויים, בניגוד לגישות קודמות ישירות-מתומצתות וזאת כחלק מהצגת המציאות והחברה במעין תיאטרון אבסורד ובכללם האמנית ורדה סולל-שמאי.
סולל-שמאי מציגה בעבודתה האמנותית סצינות מבויימות מהווייתה הפנימית כאשה, פעמים עושה זאת באמצעות מיתווי הכנה בהם מרכיבה פאזל מחשבותיה כאדריכל ולעיתים ישירות על הבד במקלדת צבעים רחבה.
תחושות ראשוניות כגון חום ודאגה, פיתוי ופחדים מעולמה של האשה באשר היא, עומדים לדיאלוג ביחס למציאות גברית שוביניסטית וחסרת רגישות, המאפיינת להערכתה עדיין את החברה. דמות האשה המופיעה ביצירתה נראית כמודל בהשראת אמני אסכולת פריז, כמו הנרי מטיס אם כי מלאה יותר ויומיומית באופן מכוון ביקורת והתרסה. לעיתים מעמידה דמות אשה בודדה במוקד הסצינה, פעמים בזוגות ויש אף את הקבוצה, כחלק מתהליך המדגיש את מורכבותה ורב גוניותה של האשה מחד ומעצים את המסר תוך הפקעתו מן הפרט אל הכלל מאידך. מקלדת צבעיה מגוונת אך עם זאת ניתן לחוש באיפוק ובשליטה בהנחת הצבע בשכבות ומתן דגש לאור וצל ופרספקטיבה בזיקה לאמני הרנסנס. בעבודותיה התיחסות לתקופת הרנסנס אשר החלה לסמל את חופש הפרט, אך לא של האשה ובודאי לא ניתן לציין שם אמנית הפעלה בתקופה זו. ביחס לתקופתנו התקשורתית הנשלטת בידי אינטרסים פוליטיים כלכליים, מצבן של הנשים טוב יותר, יחד עם זאת שאלות של חופש הפרט עולות שוב לדיון מחודש. סוגיה זו עולה בעשייתה, סולל-שמאי מציבה את האשה כקונטרסט לאובייקט גברי השאול מעולם דמיוני חלומי ומופיע בעבודות בתחפושת כשד, אובייקט זה העומד לביקורת ודיון ביצירתה זכה לכינוי "דימון" ומלווה במערכת ערכים ותכונות בקונוטציה שלילית.
כבאמנות על מכלול הניגודים והקונטרסטים המרוסנים באמצעות איזונים פנימיים כן עשייתה היצירתית של סולל-שמאי, עולמה הפנימי העשיר בדימויים נחלק לאיזורים מנוגדים. בתחום מואר יותר חלומי אוטופי, מתוארת מציאות בלתי מושגת כמרכיב מרכזי וכקונטרסט מופיע איזור נוסף אפל, המיצג על פי תפיסתה אלמנטים וכוחות שליליים בסביבתה. איזורים אלה המשמשים רקע לעבודותיה צוירו בהשראת מראות ארץ ישראל ואמניה כגון בוריס שץ ונחום גוטמן מתחילת המאה. הנוף הפסטורלי והמציאות האוריינטלית הראשונית הולמים את הסצינות התיאטרליות המבוימות בקפידה בעבודותיה של ורדה סולל-שמאי, על ההילה המטאפיזית המדגישה בהארה בלתי מציאותית את נושאיה הנארטיביים סביב האשה ומורכבות מערכות יחסיה עם סביבתה והחברה.
ורדה סולל-שמאי נולדה בתל אביב, ספגה בילדותה מראות פרדסים ומרחבים פסטורליים בפתח תקווה, כיום חיה ויוצרת בחיפה. השתלמה באקדמיה לאמנויות יפות בונציה, אשר הותירה בה חותם פיגורטיבי עשיר. כמו-כן למדה
במוזיאון דיזנגוף ת"א, בחוג ליצירה באוניברסיטת חיפה בהדרכת מורים ואמנים כגון אברהם אופק, מיכה אולמן, אבנר כץ ואחרים. לימים עבדה במחיצת האמנית אנג’לה הופ בטורונטו, שם השלימה לימודי פיסול, תפיסת חלל, מיצב ועיצוב סביבתי. על פי דבריה: "העבודות משקפות תקופות שונות מחיי אשה, משברים, פחדים, צמיחה, התמודדות עם שבירת מערכות וזהות נשית. הדמויות הנשיות המופיעות בעבודתי יפות ואסתטיות, ממוקמות כניצבות על במה בתפאורה הולמת לכל ההתרחשויות".

הציבור מוזמן לצפות במכלול יצירתה בתערוכה רחבה במרכז אמנויות קסטרא בחיפה, בין התאריכים 4.12.03 – 1.1.04, הפתיחה בשבת 6.12.03 בשעה 19:00.

(צביקה ישראל ,מנהל אמנותי, קסטרא חיפה).



תערוכה של הדי ברנטל
4.12.2003-18.12.2003
ילידת 1940, רומניה.
עליתי לארץ,1950.
מורי הראשונים לאמנות היו מרסל ינקו ויחזקאל שטרייכמן.
הרחבתי את לימודי באוניברסיטת חיפה ואורנים אצל מורים שונים וכן גם באקדמיות לאמנות וסדנאות בחו"ל.
השתתפתי במספר תערוכות יחיד וקבוצתיות בארץ.
מורה מוסמכת בכירה לאמנות במשך שלושים שנה, מתוכן כעשר שנים לימדתי בבית ספר לאמנויות וכן הדרכתי מורים לאמנות.
אני אמנית רב תחומית,עובדת בציור שמן, מים, פסטל, קולאז’, מגזרות נייר, תחריט ובצילום.
בשנים האחרונות מתמחה ומתמקדת בתרבותיות ואמנויות מזרח- אסיה.

בסתיו 2002, לאחר פרישה, יצאתי לבדי למסע ביפן, לתקופה של חודשיים.
את המסע תכננתי בעצמי במשך תקופה ארוכה, ובמהלך תקופה זו העשרתי את ידיעותי בנושא. השתתפתי במספר רב של קורסים והרצאות באוניברסיטה ובמוזיאון היפני וכמובן קראתי חומר רב בנושא.
במהלך הטיול עברתי חוויות מרגשות, מפגשים עם אמנים ואנשים מיוחדים ומעניינים.
למדתי וחקרתי את אמנות המקום. בצילום התמקדתי בפרטים קטנים בחומריות המרקמים,צבעוניות וקומפוזיציות לרוב מינימליסטיות, דברים שבדרך-כלל נעלמים מהעין במבט ראשון.
עבורי הצילומים הם ציורים במצלמה.

(הדי ברנטל)



תערוכה של אורנה מעיין
4.12.2003-18.12.2003
חוויות שונות מנופי הארץ, טיולים באירופה ונופים מאיי הים התיכון. תמונות, שמן על בד בגדלים שונים, מעבירות רשמים אישיים, מראות ופנטזיות בצבעים מדרכים ומקומות, בתערוכת יחיד ראשונה.

ילידת חיפה, לאחר בתי ספר בחיפה, לימודי ציור עם ציירים במהלך שנות בית הספר, ילדות בהרי חיפה, שם טבע וטיולים, ועיסוק בציור ואומנויות היו תמיד בנוף. שרות צבאי ברחבי הארץ בנח"ל, בקבוץ מגל ומאחז בהרי רמאללה.

עיסוק בעבודות זמניות, לימודים באוניברסיטת חיפה, עבודה קבועה לאורך שנים וגידול בן בבית בחיפה, במקביל לשהות בקבוץ נוסף בהרי צפון הארץ למשך שנה, טיולים בארץ ובארצות שונות, וחזרה לחיפה.

השתתפות בעבר במספר מיצגים קבוצתיים. 5 שנים האחרונות הוקדשו לאוסף ציורים של חוויות ורשמים אשר מועלים בתערוכה.



תערוכה של מירה קרן
20.11.2003-4.12.2003
מירה קרן חיה את רוב שנותיה בנופי הגליל הקסומים.בגיל צעיר החלה לבטא את אהבתה לנופים אלו בשמן,אקריליק ואקוורל.בדרך זו מציגה האמנית את יצירתה המושפעת מהטבע, הצומח הרך והחיים שבסלע. העץ הנטוע הוא הכח שמניע את מכחוליה.לעיתים קרובות ניתן לראות את הייחודיות שבעבודתה על ידי הדמויות הפורצות מתוך הגזע החי ומדגישות את המצאות נפש האדם בטבע.
באבן המצוירת אפשר לחוש את העצמה העוברת אל הבד.בתקופות חייה השונות מופיע פרוש אחר לגוונים שבטבע.דרך מסננת הנפש מעבירה מירה אל הצופה את אווירת הנופים שהיא חווה.

תערוכות יחיד:
1995 "נופים אחרים" – היכל התרבות נהריה.
1997 "נופים אחרים" – אולם תרבות עירוני הירט-קלן, גרמניה.
1997 "נופים אחרים" – כנסיה אוונגליסטית הירט-קלן, גרמניה.
2002 "בעיקר נופים" - בית אומני נהריה.
2003 "דרך העין…" – מרכז אומנויות קסטרא, חיפה.

בנוסף השתתפה האומנית במספר תערוכות קבוצתיות בארץ. יצירותיה נמצאות באוספים פרטיים בארץ ובחו"ל.



תערוכה של ציפי ריס
8.11.2003-20.11.2003
בתאריך 08.11.03 תפתח תערוכת יחיד ראשונה מיצירותיה של ציפי ריס בגלריית "ארט – סק"
במרכז אמנויות קסטרא, חיפה

ציפי ריס חיה ויוצרת בחיפה.
לימודים:

ספרות עברית ופילוסופיה - האוניברסיטה העברית בירושלים (b.a).
ספרות ולשון עברית – אוניברסיטת חיפה ((m.a

השתלמויות באמנות:

למדה פיסול בסדנאות אמנים בגישות שונות אצל האמניות תמרה שמיר, אמיליה
קירזנר וכן ברברה מעין הוד.
כיום עובדת ויוצרת בסדנת פיסול ב"לאו בק" בהנהלת שרה יניב.

בעבודותיה ניכרת גישה פיגורטיבית עם נטייה למופשט, בהשראת דמות האדם והחי.
בחלק מהעבודות בפיסול הקרמי יש גימור בטקסטורה גסה, ובחלקן – עיבוד מעודן
באמצעות גלזורה. יש עבודות מופשטות בעלות צורות אמורפיות ובאחרות – קימת
מזיגה עם הפיגורטיבי



אתנחתא – תערוכה של רחל גולדרייך
6.11.2003-20.11.2003
"ביצירותיי אני מנסה לתפוס את רגעי ההתרגשות שאני חווה מהיופי סביב - שקיעה מהממת, הרוגע המלטף של הים, הפליאה מפרח, עץ, קרני השמש. להזמין לתוך חיינו הסואנים, ולו רק לרגע, תחושת שלווה ושפיות.

אני מקווה שתיהנו מהאתנחתא."
רחל גולדרייך



כאמל נאטור – אומן הטבע והחיים
23.10.2003-6.11.2003
טבע וחיים הם נושאי עבודותיו של הצייר כאמל נאטור שנולד בדליית אל כרמל ב-1930 אבל החל לצייר בגיל ארבעים.
כאשר הוא בחר בשני נושאים אלה, הוא בחר בחופש האומנותי, בעולם הפנטזיה משתמש בחיים כאידיאה ובמרכיבי הטבע כחומרים ראשוניים ובאמצעותם הוא הביע את רגשותיו ותחושותיו את עולמי הגשמי ואת מושגיו המופשטים כמו חרות ויופי.
בתחילת דרכו האומנותית הוא הושפע מארכיטקטורה. בעבודתו ובמקצועו כבנאי וכשם שהיה אומן בעבודותיו היצירתיות הוא היה אומן גם בעבודות הבניה. הוא בנה כמו שצייר ובאותו הזמן שאף להביע את רגשותיו ומחשבותיו באמצעות המכחול וצבעי השמן, עד שהגשים את חלומותיו בתחילת שנות השבעים.
את עבודותיו הוא הציג לראשונה בשנת 1975 בעכו, לאחר מכן באוקטובר 1978 הוא הציג באולם מועצת הפועלים באור יהודה שנה במרכז שפירא, ב-1980 הציג באולפן עקיבא ובאותה שנה גם בחיפה, בבית אבא חושי.
שנת 1992 יצירה וחשיפה גדולה כאשר הוא הציג שלוש תערוכות במרוצת השנה השתיים בחיפה, באולם ביתינו ובבית הגפן ואחת בכפר הולדתו דליית אל כרמל.
השתתפות בתערוכת אומני הכרמל במתנ"ס בית הכרם ירושלים במעמד נשיא המדינה.
תערוכה לזכר רוה"מ יצחק רבין ז"ל 22.11.95 תערוכה ראשונה 24 אומנים.
תערוכה בחולון חמישים שנה למדינת ישראל – 18 אומנים.
תערוכה בפסטיבל עכו חמישים שנה למדינת ישראל – 6 אומנים.



תערוכה של נאטור נאטור
23.10.2003-6.11.2003
האדם מול הטבע, כקמילה מול צמיחה, כחשיכה מעל האור ובמרידה משחיטה של היצור כלפי יוצרו.
הטבע כאומן וירטואוז היוצר קומפוזיציה להפליא, ניצב מנגדו האדם הרומס בעוצמה את פניה של הקומפוזיציה ומנטרל אות מכלל איזון ופרופורציה.
דרך הציורים שלי אני מביע את זעקתו של הטבע הדומם בנסיון לעצור את הדרמה ולעורר את המוח האנושי בטרם עת ... !

תערוכות:
1. 27.1.01 "מפגש בין תרבויות" בגלריה לאמני הכרמל, יש קטלוג.
2. 25.5.02 "הדרך לשלום" בגלריה לאמני הכרמל.
3. 22.6.02 תערוכה מתגלגלת "עלה זית".
4. שנתון אמני ישראל 2002 "מכירה פומבית".
5. 2.8.03 תערוכת אורחים בבית-שאגאל, חיפה.
6. 28.9.03 תערוכה שנתית של הסדנא לציור בהדרכת צביקה ישראל ב"קסטרא", חיפה



תערוכה של יורי שטיינויל
20.11.2003-4.12.2003
יורי שטיינויל נולד בעיר אורנבורגתרוסיה בשנת 1943. שני הוריו -רופאים.בשנת 1953 המשפחה עברה לוילנה,-שבליטה.שם סיים את לימודיו.כמו כן למד וסיים אוניברסיטה בלנינגרד,מקצוע -מהנדס אלקטרוניקה. עבודתו במקצוע אף פעם לא הפריע לו להתעסק בציור. משנת 1990 יורי גר ועובד בנתניה,ישראל. הוא חבר בעמותת אמני נתניה,השתתף במספר תערוכות אישיות וקולקטיביות.את עבודותיו אפשר למצוא באוספים פרטיים בישראל,רוסיה,גרמניה,צכיה וארצות הברית. בחיים האמנותיים של יורי שטיינויל היתה השפעה גדולה מצידו של הצייר הידוע אדוארד גרוסמן. בספטמבר 2003 התקימה תערוכה של יורי שטיינויל בקולומבוס,אוהיו,ארצות הברית.



מקום לחיות בו
9.10.2003-6.11.2003
התערוכה עוסקת באיכות הסביבה.
משתתפים בה אמנים שאכפת להם, שהנושא מעסיק אותם והם נותנים דעתם על המקום בו הם חיים ועל המתרחש יום יום, על מה שמעולל האדם לסביבתו בעשייתו ובהתפתחותו.
הנוף, האדמה והעץ, הים והחוף, אלה המוטיבים החוזרים בסגנונות שונים והבטים אישיים.
ומה הם אומרים:

"אקולוגיה פנימית מהדהדת בתוכנו …העצב, הכעס, האהבה והאושר יוצרים מנעד רחב של רגשות, צבעי היסוד המעטים מערבבים לנו את כל צבעוניותו של העולם ושומרים עלינו מחדגוניותם האכזרית של השחור והלבן."
חיים דרוקר

"לטובת ניקיון הימים ואריכות חיים של כל הדרים בו"
ד"ר דורית קידר

"ושוב סתיו,- מול טורקיז וכחול של ים, על החול החם, לובן חבצלות במלוא אונן תן לנו לשוב ולראותן... מחר..."
שולה בלוך

"העץ הנשקף מבעד לחלוני, עושה לי בוקר טוב. גם מחר הוא יעשה אותו הדבר, הוא לא ילך לאף מקום. אני הוא זה שאלך..."
לביא ארצי

"… חלומי הוא שהחומרים מהם אני יוצרת אומנות - זפת, קרטון וחול יישארו בחלומי מעצם היותם חלק בלתי נפרד מאקולוגיה עירונית מפויחת וחונקת. והירוק הפורח הנושם והאסתטי יהפוך לחלק בלתי נפרד מעצם היותו מרכזי בחיי"
מאירה אוהד

"המציאות הישראלית כפי שנשקפת בעדשת המצלמה שלי - הבודקת את המרחק בין המציאות,
ההזיה וההסתכלות האישית. מנסה ללכוד את הברוטאליות והעייפות שמבעבעת מתחת לפני השטח"
בתיה מגל

"עם חלוף עונות השנה החליפו השדות צבעם. עצים לבלבו, פרחו ונשרו, השמים והים החליפו
צבעים על פי שעות היום, והיקום מלא בצבע. הנופים הפתוחים, מרחבי השדות, השלווה והרוגע
הולכים ונעלמים מהמולדת של פעם, ואני געגועים וערגה לעולם שהולך ונעלם."
רעיה חן

"לעיתים האדם בוחר את המקום בו ירצה לחיות ולפעמים הוא נשאב על ידי המקום.
יש אנשים של ירוק ויש אנשים של מדבר. האדם יכול לשנות טוטלי את הנוף, או להשתכר ממנו ולאהוב אותו כמו שהוא."
אברהם לוצקי

"בארץ השכחה על פלגי ימים סוערים רקדתי את כל המחולות האפשריים.
בשצף קצף התהלכתי אנה ואנה מחפשת אחר דבר מה בארץ השכחה.
מתוך הספר "האהבה היא אי שפיות"
יונה לוי גרוסמן

"הים הוא ראי האדם, בזעמו - הוא משליך לעברו את כל מכאובי לבבו "
רותי סגל

רותי סגל - אוצרת התערוכה



"בעקבות הלב"-תערוכת ציורים של אסתר קדר שחר
23.10.2003-6.11.2003
אמצעי הביטוי העיקריים לרגשותיה ולזיכרונותיה של אסתר הנן סצנות של טבע ונוף אקספרסיביים , על גבול האבסטרקט.
לעיתים הצבעים חזקים, לעיתים הם ניגודיים והמעברים בין מוגדר למופשט מתמזגים זה בזה.
קבוצת הציורים בתערוכה זו באה לתת ביטוי לרגשות השונים הנובעים ממעמקי הלב; העצבות מול התקווה, השלווה מול הריגוש, החוזק מול החולשה .
אסתר נולדה בהונגריה בשנת 1966, עלתה לארץ ב-1974 וגדלה בירושלים.
בוגרת תואר ראשון בקרימינולוגיה וספרות משווה.
מציירת מילדותה בטכניקות מעורבות ומגוונות.
הציור מהווה עיסוק עיקרי שלה, בנוסף לכך – מעטרת מוצרים מעץ בקו ייחודי, ומדריכה בסדנאות יצירה.
השתתפה במספר תערוכות קבוצתיות בבית שגאל-חיפה.
חברה מן המניין באגודת הציירים והפסלים.
נשואה ואם לשניים, מתגוררת בגן-נר .
אוצרת התערוכה: גב’ עידית שרוני – פנחס.



עדויות – על עבודותיו של סלמאן מולא
27.9.2003-23.10.2003
צרור הבד הקשור בשני קשרים, העשוי אבן שיש גלילית, לעולם לא יפתח: הפסל סלמאן מולא אצר בתוכו סודות ונעלמים, המסמלים את ילדותו, תרבותו ומצבו הקיומי. כבן למשפחת חקלאים מהכפר הדרוזי ירכא בגליל המערבי, קרוב סלמאן ל"אמא אדמה". כילד היה מצטרף לאביו ולאחיו לעבודת השדה ואחד הדברים שנחרטו בזכרונו (מלבד תמונת אביו החורש את אדמתו) היו צרורות הבד שנהגו לקחת אתם לשדה, בתוכם צררו את ארוחת הבוקר היומית. בשעת המנוחה, בצלו של עץ, פתח כל אחד את צרורו ואכל את ארוחתו. האם הצרור המגולף בשיש של סלמאן מעיד על כמיהה וגעגוע לצניעות ולפשטות של עולם שנעלם? לקודים אנושיים בסיסיים שחלפו ואינם?
או, אולי, צרור הבד הקשור בחופזה, הוא צרור מיטלטלין של פליטים, האוצר בתוכו את המסמכים והחפצים היקרים ביותר לקיום זמני במקום אחר? מעין "רפסודה" ארעית שבאמצעותה מציל האדם קודם כל את משפחתו וחפציו הבסיסיים ורק מאוחר יותר, בהגיעו לאי של שפיות ובטחון זמניים, הוא מנסה להשתרש ולהתאקלם במקום אליו נמלט או נסחף? או, אולי, זהו צרור ה"סולחה": הצד האחד מפצה את הצד השני ומגיש לו צרור קשור היטב בשני קשרים, המכיל בתוכו הבטחה לאיחוי הקרע? או-לחילופין - אולי מדובר בצרור של נדוניה (מוהר) שמשלם אבי החתן לאבי הכלה המיועדת? ייתכן, שסלמאן מולא – עד לחברה מורכבת ומסוכסכת – יצר כאן סמל לקיומם של שני עמים ושלוש דתות הכרוכים יחד בצרור אחד, מבלי יכולת להיפרד?

בעבודה "עקבות" מוטבעות על לוח שיש עקבות נעליים ועקבות משאית שחלפה - סימני עדות מתמשכת, המשאירה את הצופה עם התעלומה: מאין באו ולאן הלכו? שני לוחות השיש המוטבעים הם בעלי פוטנציאל תזוזה ומהווים מיצב פיסולי היכול, אמנם, להשתנות בהתאם לתנאי החלל, אך הוא משמר עדות בעלת ערך, ששום סופה או אירוע לא יוכלו לטשטש. כמו מאובנים שנחקקו באבן לפני אלפי שנים כך קיבע סלמאן את העדויות הפולשניות של הצעידה והנסיעה בלוח השיש שלו, כמסמכים המוצגים לעיני הצופה.

בעבודה נוספת עוסק סלמאן בנושא השברים: הוא חיבר, באבן, את חלקיו של ספל קפה שבור, ויצר פסל אנכי, הנראה כפאזל קפוא, שאיננו ניתן עוד לאיחוי. השבירה – טוען סלמאן – יכולה להוות בעצמה פתרון, אם מתייחסים אליה כמצב צבירה אחר, בעל ערכים חדשים המחייבים התייחסות שונה. כך, מציע סלמאן את המציאות השבורה והחבולה בין שתי החברות כבסיס זהיר ונכון יותר לדיאלוג, במקום אמיתות שלמות וטוטאליות. בדרכו הפילוסופית יוצר סלמאן אמירות חקוקות בסלע: מצד אחד אלה עדויות הממענות להיעלם, ומצד שני הוא מחפש אחר התמהיל החכם והמדויק של הקפה – המשקה המסמל את התרבות הערבית, אך גם מהווה סמל לשיחה ולדיאלוג בין אנשים. איזו מידה של קבלה חייבת להתפתח כדי ליצור תמהיל שפוי של קיום בין אדם לאדם?
סדרת העבודות הנקראת "כסאות" היא מיצב פיסולי המותאם לחלל. קבוצת כסאות ריקים, ללא היושבים עליהם, מרמזת על סוג של התכנסות: התכנסות של מעלה, או התכנסות של מטה; התכנסות שהייתה או שעומדת להיות; התכנסות של אבלים, או התכנסות של שמחה; התארגנות שיפוטית או התכנסות של הנהגה או פרלמנט (האם נחרצו/ייחרצו כאן גורלות?); קבוצת כסאות אלה שיצר סלמאן מולא, כמו גם בסדרותיו האחרות, טעונה בעוצמה המסתורית של "השקט שלפני" או "הדממה שאחרי". הזמן והמקום אינם ידועים, והעדר כל רמז לזהות היושבים ומטרת התכנסותם, הוא הכוח הטוען את העבודה. בדומה לתערוכה שאצר פרופ’ מרדכי עמר "הנעדר הנוכח" (בגלריה האוניברסיטאית, ת"א 1991) הכסא הריק מנכיח את הנעדר, ומהווה מסגרת ל"נעדר הנוכח", כאילו היה זה כסא כבוד, כסא המלך, או כסאו של המנהיג. אלא שסלמאן לא עוסק בכסא היחיד, אלא בקבוצה של כסאות המקובצים יחדיו ויוצרים "קהילה" משל עצמם. סלמאן מדבר על קולקטיב בעוד שפרופ’ עומר מעלה את דמותו הסמויה של ’האחד’.
כמו אבן שנזרקת לאגם ונעלמת בקרקעית, כך מנציח סלמאן את "הרגע שאחרי", את הגלים המעגליים שנוצרו על-פני השטח של המים, המעידים על הנקודה שבה האבן צללה.

פסלי האבן המשמרים את העדויות טעונות בשקט מאופק, האופייני לדרך התבוננותו של סלמאן מולא. אך אני, כצופה מהצד, מקווה ל"נס פיגמליון" שיעורר את פסליו לחיים, יפתח את הצרור, יחזיר את הנעלמים למקומם, ואת הסימנים המוטבעים יניע על עקבותיהם לאחור. דווקא בזכות אמירתן השקטה באבן פורצות עבודותיו של סלמאן לתודעה ולתובנה כמבקשות את כולנו להכיר בערכים האבודים, להעלות אותם מן האוב ולהחזיר להם את כבודם האנושי.

(יצחק דה-לנגה, ספטמבר 2003)



"גבולות" – על עבודתו של איליה בעייני
27.9.2003-23.10.2003
עבודתו של איליה בעייני עוסקת במשמעויות השונות של מושג הגבול ובמתח שבין הגבולות הפנימיים שלו, המטאפיזיים והרוחניים, מול הגבולות הפיזיים-גיאוגרפיים של המציאות העכשווית, הכופים מאבק ומסמלים כוח, הרס ושנאה. איליה רואה "בגבול" הפנימי של האדם ערך עליון, סמל ליכולת האנושית להבחין בין טוב ורע. אך בחלק מעבודותיו בחר איליה לחשוף דווקא את הפרצה בגדר שבו השועל והעוולה חוברים יחדיו, והגבול המוסרי נעלם.

כאדם מאמין מושפע איליה מהמקורות הכתובים, ומסתמך על הראייה המוסרית של התנ"ך ושל הברית החדשה. אולם, אל ייתפס המתבונן בעבודותיו של איליה ל"פשט" המצוטט בפסוקים, שכן העניין בעבודתו נובע מהדיאלוג שהוא מנהל, כאדם מפוקח וחוקר, בין האמירות הקאנוניות של התנ"ך והברית החדשה לבין המציאות היומיומית שסביבו.

בציור אקרליק על-בד גדול ממדים צייר איליה שלט-גבול ישן מנוקב מכדורים – צרור אקראי שנורה, ככל הנראה, במסגרת שעשוע של חיילי - פרט בנוף רמת הגולן. השלט הגדול, שהאור עובר דרך נקביו, מתנשא בתוך הנוף כמו בעל-חי מוזר, על-סף קריסה. איליה משאיר את שאלת זהות הגבול פתוחה: האם זהו גבול פנימי, חיצוני, גבול שלו - או שלנו? ואולי החורים הם מעין "צליבה" של השפיות?

בחברה רב תרבותית בארץ טעונה זו, בחר איליה את הפסוק מספר בראשית המתייחס להפרדה הראשונה בהיסטוריה האנושית, המייצגת אקט של בחירה בין שתי אופציות: "ויבדל אלוהים בין אור לחושך" (בראשית, א’) , אך בהמשך הוא מצטט מהברית החדשה פסוק ידוע המתאר יחסים חסרי תוחלת: "…הנחו אותם מנהלים עיוורים המה לעיוורים וכי יוליך עיוור את העיוור ונפלו שניהם הבור?" (מתי, פרק ט’). ואכן, האם "אין חדש תחת השמש", כדברי קהלת והאם אין "מצעד האיוולת" (ככותרת ספרה של ברברה טוכמן) ממשיך לצעוד בעוז?!

בחרתי להשלים את שיחתי המרתקת עם איליה, הנוגעת כל-כך בגורלנו המשותף בארץ זו, בסיפור סכסוך הבארות המתמשך בין יצחק לבין אבימלך מלך הפלישתים, סכסוך שנפתר בדרכי שלום (בראשית, כו’). לאחר שגרש את יצחק, משפחתו ומקנהו מארצו, החליט אבימלך הפלישתי לשנות את כיוון הגורל והתייצב בפני יצחק יחד עם שר צבאו. "מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי ותשלחוני מאתכם?" תמה יצחק מול אורחיו הבלתי-צפויים. אז מצהיר בפניו אבימלך על רצונו לכרות עמו ברית. יצחק נענה ליוזמה, "ויעש להם משתה, ויאכלו וישתו. וישכימו בבוקר וישבעו איש לאחיו וילכו מאתו בשלום". כך – בחכמה, יוזמה וסבלנות השכילו שני המנהיגים המקראיים ליצור ברית אחים אמיתית.

(יצחק דה-לנגה, ספטמבר, 2003)



תערוכת תלמידי "ניצן – חיפה"
11.9.2003-25.9.2003
הוקמה בשנת 1984 על ידי הורים ומתנדבים במטרה לאתר, לאבחן,לקדם, לטפל ולסייע לילדים, בני נוער ומבוגרים הסובלים מלקויות למידה, הסתגלות ותפקוד.

התערוכה מציגה אוסף עבודות מצויירות של בוגרי המועדון והדיור הקהילתי ומשקפת תכנים ורגשות של הפרט והקבוצה הבאים לידי ביטוי דרך צבע, צורה וקומפוזיציה.

תחומי השירות של ניצן חיפה
בתחום הטיפולי – ניתן השירות לילדים בגיל הרך ובגיל בי"ס ועוסק באבחון וטיפול בתחומי הריפוי בעיסוק, התנועה, בעיות רגשיות הוראה מתקנת והדרכת הורים גננות ומורים.
בתחום השיקומי/טיפולי – ניתן השירות לבוגרים בגילאי 22 ומעלה במסגרת מערך דיור קהילתי.



יוסף זדרויביץ ז’’ל - תערוכת זיכרון
3.9.2003-25.9.2003
יוסף זדרויביץ ז"ל (1989 – 1909) נולד ברוסיה הלבנה ועלה ארצה ב-1929, יצר בחיפה עד פטירתו ב- 1989.
היה חבר באגודת הציירים והפסלים בישראל, הציג תערוכות יחיד רבות והשתתף בתערוכות קבוצתיות בארץ ובחו"ל.

בתערוכה זו, רובה ככולה, נושאים מופשטים תוך התייחסות לטבע. עצים במצבים שונים, זוויות ותנועות, שדרכן מביע יוסף זדרויביץ את התרשמותו ואהבתו הגדולה לטבע, מאכלסים את בדי השמן. בעבודותיו שולטים הצבע, התנועה, הדינאמיות וכן תפיסת חלל.
סגנונו על פי הגדדתו כאמן "פיגורטיבי מסוגנן", אקספרסיוניסטי, לפעמים על גבול המופשט, צבעוני עם הרבה חם.

מתערוכותיו (יחיד וקבוצה):
1965 - בית שאגאל, חיפה.
1971 - גלריה נחמני, חיפה.
1984 - בית שאגאל, חיפה.
אודיטוריום חיפה, היכל העיריה חיפה.
מוזיאון בת-ים, מוזיאון תל-אביב ובית דיזנגוף.
יצירותיו מוצגות במוסדות ציבור, במוזיאון השואה בלוחמי הגיטאות ומצויות באוספים פרטיים בארץ ובחו"ל, כולל יפן.
בספטמבר 2003 תקיים משפחתו של יוסף זדרויביץ ז"ל תערוכת זיכרון מיצירותיו במרכז אמנויות קסטרא, חיפה.
אוצר התערוכה - צביקה ישראל.



תערוכת ציירי הגליל המערבי
11.9.2003-9.10.2003
הגליל בנופיו הקסומים וצבעיו הברורים והחזקים , מושך אליו בעלי נפש אמנותית ומשרה על יושביו את השראת יפי הסביבה.

אין פלא איפוא שאמנים רבים מצאו את ביתם בין הרי הגליל ולחופיו.

תערוכה זה מביאה יחדיו 12 אמנים אשר החוט המקשר ביניהם הוא השפעת הסביבה בה הם חיים על עבודתם , איש איש בכוונו האמנותי ובסגנונו.

האמנים המשתתפים בתערוכה , לפי סדר א-ב :

בן ברגר , מצייר באקוורל ואקוליין ורושם בטבע.
עודד ברנדט , מצייר ומפסל בעץ.
מרק גוברמן , מצייר באבסטרקט.
רעיה חן , מציירת בשמן ואקוורל.
יוסי ישראלי , מצייר בטקוורל ובאקוליין.
הילדה מירום , קדרית וקרמיקאית פיסולית.
שמואל מיוחס , מצייר באבסטרקט.
איילה ניר , מפסלת ומציירת.
חנה ניר קמגושנאי , מציירת אבסטרק.
אתי צחובר , מציירת ורושמת פיגורטיבית.
מרים שטרן ,מציירת ומפסלת.

אוצרת התערוכה : רעיה חן



תערוכה של מירון צורן
25.9.2003-23.10.2003
"עבודתי מתבססת על התבוננות ואיתור קומפוזיציות מעניינות קיימות. למשל: נוף או סביבה מזווית מעניינת או אישית, משחקי אור-צל הנובעים משילוב מעניין של עננות – תאורה, או, עצמים בנאליים שעברו תהליכי בליה או שינויים מעניינים לעין. את הקומפוזיציה כפי שהיא אני מעלה על הניר או הבד תוך הדגשת ההיבטים המדברים אלי מהבחינה הצורנית או מבחינת הצבע. התוצאה בכללותה היא פיגורטיבית כאשר יודעי ח"ן מזהים במידה מרשימה של דיוק זרמי עומק רגשיים שאני בכלל אינני מודע להם בעת תהליך היצירה.

בתערוכה זו שתי סדרות של ציורי גיר יבש על ניר. באחת - המראה הנשקף מביתי עם השינויים העוברים עליו בשעות ומועדים שונים. מסדרה זו נגזר שמה של התערוכה – "מראות משתנים". הסדרה השנייה היא של עצמים מעשה ידי אדם, שנפלטו מהים, עם השינויים שעברו עליהם כתוצאה מחשיפה לים ולטבע."

(מתוך דבריו של מירון צורן, האומן)



תערוכה של אביבה זסלבסקי
28.8.2003-11.9.2003
"נולדתי בנהלל. שנותיי הראשונות עברו עלי במושבה רחובות. בגן הילדים הכרתי את בן זוגי לעתיד.בעיר חיפה ממשנו את הקשר והולדנו בן, בת ובת זקונים. במקצועי כאחות עברתי התמחויות שונות, אחות חדר ניתוח,אך רוב שנותיי עבדתי כאחות בריאות הציבור בקהילה.עם הזמן הגיעו הנכדים החמודים – שישה במספר.עם פרישתי חזרתי לאהבת נעורי, לציור.
הציור עבורי הוא הנאה, הציור הוא התחדשות,התלבטות בעבר ובהווה המתמזגים עם תקווה לעתיד.הקולאז’ מפעיל את דמיוני, צבעי המים תורמים התרגשות והיסחפות. תפיסת עולמי ורגשותיי מוצאים ביטוי ברחשי לבי שנמסרים בציור."

(מתוך דבריה של אביבה זסלבסקי, האמנית)



תערוכה של דרורה נצר
28.8.2003-11.9.2003
"נולדתי בחיפה, אחת הערים היפות, גדלתי כילדת טבע. מאז שאני זוכרת את עצמי טיילתי בכרמל בין פרחים, שדות ויערות.
בהמשך למדתי בסמינר אורנים ושוב הרבינו לעסוק בטבע, בצמחים ובעלי חיים.
וגם כיום אלה שמחות חיינו. הפריחה באביב בארץ.
וכך פרצה גם יצירתי בציוריי: מיזוג של טבע, פריחה, עצים וצבעים שתמיד הקסימו אותי ושבו את לבי.
הפן השני הוא אהבת האדם. הזוגיות שלי ומשפחתי שהם היצירות הנפלאות שלנו.
ושוב בפיסול שלי מתבטאת אהבה זו.כך שילבתי את אהבותיי ויצירותיי במעגל חיי."

(מתוך דבריה של דרורה נצר, האמנית)



תערוכה של אירינה ברילב לזיכרה של אליזבט קצמן
11.9.2003-25.9.2003
אירינה ברילב נולדה בשנת 1944 בסט. פטרבורג. בשנת 1969 סיימה את הפקולטה לאומנות במכון ע"ש רפין לארכיתכטורה, אומנות ופיסול, של האקדמיה הרוסית לאומנויות. באותה שנה הצטרפה כחברה לאגודת האומנים של רוסיה. בשנת 1990 עלתה אירינה לארץ. אומנותה מדהימה במגוון סגנונות, מוטיבים, בטווח הרגשות ובראייה חודרת אל תוכן היצירה. שליטתה המושלמת בצבע ובאור מאפשרים לה להעביר את התחושות העמוקות ביותר, וגורמים לצופה לחשוב על כוח הרוח, על ערכים ויופי. עבודותיה של אירינה הוצגו בתערוכות ברוסיה (תערוכה אישית בבסט. פטרבורג, אגודת האומנים של רוסיה, 2000 ), ישראל (תערוכת של אומני סט. פטרבורג, חיפה, 2003), פולין גרמניה וארה"ב. חלק גדול מיצירותיה נמצא באוספים פרטיים.
בשנות חייה בארץ יצרה אירינה יותר מ – 600 עבודות, הדריכה מאסטר-קלאס והכינה עשרות תלמידים, להם העבירה את סודות האומנות, אך גם חלק מנפשה. אחת מתלמידותיה האהובות הייתה אליזבט (ליז) קצמן, 17, שנרצחה ב – 5 למרץ 2003 , בפיגוע טרור בקו 37, ברחוב מוריה בחיפה. עבור ליז הייתה אירינה לא רק מורה אלא ידידת נפש, שעזרה לה להתבגר ולמצוא את כיוונה בחיים. ליז חלמה להיות מעצבת, אהבה צילום אומנותי ולמדה אצל אירינה את הראייה והבנת הצבע, הקצב ובניית הקומפוזיציה.
תערוכתה של אירינה ברילב, היא אירוע משמח עבור תלמידיה, חבריה וכל מי שמכיר את אומנותה. גם עבור ליז , לזיכרה מוקדשת התערוכה, הייתה זו שמחה גדולה.



רגשות / מרים קופפרשטיך
14.8.2003-28.8.2003
סדרת הציורים שלפניכם עוסקת ברגשות, ומקור השראתם הוא התבוננות בטבע.
ציורים אלו הם תרגום הרגשות שחשתי במהלך התבוננותי בשילובי הצבעים והגוונים הנוצרים בטבע, ובמקצב הנוצר מכתמים וקווים המשתלבים יחד לקומפוזיציות מופשטות המביעות הרמוניה ותנועה.
בעת ההתבוננות בציורים, ניתן להבחין באובייקטים טבעיים, כדוגמת סדרת בולי העץ בעלי מגוון הצבעים, העשויים מחומרים שונים.
הציור והיצירה מעניקים לי סיפוק רב, הופכים אותי לאדם שלם, ומאפשרים לי להביא לידי ביטוי את רגשותיי באופן חופשי.
תהליך היצירה כלל מעבר מהריאליזם אל המופשט, תוך שימוש בפחם ובגואש.



עדנה בנס
14.8.2003-11.9.2003
ילידת חיפה, מרחוב הרצליה הקרוב כל-כך לבית האומנים. גדלתי והתחנכתי בארץ. באוניברסיטה העברית בירושלים, סיימתי לימודי לתואר בוגר בהיסטוריה כללית, בהיסטוריה של עם ישראל ובחינוך.
לימדתי עשרים וחמש שנה בבתי ספר תיכוניים , בבית ספר למקצועות תעופה של חיל האוויר, וכן באוניברסיטת חיפה בדידקטיקה מקצועית בחוג לחינוך.
באותו הזמן, יחד עם עודד אישי, הקמנו משפחה בת שלושה בנים, שגדלה והתרחבה במהלך השנים, וכיום אני סבתא לחמישה נכדים.
את תואר המוסמך במדעי הרוח בהיסטוריה כללית ובפילוסופיה סיימתי באוניברסיטת חיפה ב 1987.
באוניברסיטת חיפה למדתי אומנות בהנחיית דורון ברדון, במסגרת לימודי חוץ. למדתי ועבדתי במחיצת ציירים ישראלים: לב שטיימן, זאב ישכיל, קפרוב מירון, גרשון קניספל, רותי סגל ורעיה טלמור. פיסול למדתי במכללת ויצו אצל נתיס סלומון ובשנים האחרונות עם הפסלת נירה רז
בשעה שאני משחזרת את עבודתי, אני נזכרת בדרך היצירה. ראשיתה בשפע של רעיונות ומחשבות שברצוני להעלותם על הבד הרך או בחומר הקשיח. המשימה הראשונה היא לבודד מתוך השפע את הרעיון האחד, שבו אני רוצה להתמקד. מרגע זה ואילך מתחילה בניה חשיבתית של הנושא, תוך כדי התלבטויות והתרכזות בצורה, בצבע ובהוצאה מהכוח אל הפועל של הרעיון הראשוני.
בני האדם וכוחות הטבע משמשים לי מקור השראה. היצירות בתערוכה זו נובעות משני מקורות אלו. בתערוכה זו התרכזתי בנשים צעירות בנות זמננו בתנוחות אופייניות לבנות גילן.
עונג רב מלאה אותי ההתבוננות בהריון, שהביאה אותי לבטא בציור ובפיסול את הגוף הנשי המממש את עצמו, המתעגל ומתמלא בחיים חדשים. חיפשתי לשמור על רכות האיברים גם בחומר הקשה ממנו נוצר הפסל.
נשים חסומות, שבויות בצו המסורת, כלואות בנורמות חברתיות בידי עצמן או החברה, מעוררות בי חמלה וצער על הבזבוז האנושי. הן כמו כפו עצמן עלי כדי לבטא את שתיקתן.
הטבע מהווה מקום מפלט, התבוננות בנופים רחוקים, באיתני טבע, מולידה בי מחד תחושת ענווה מול עוצמת האבנים, ההרים היערות והמדבר. כמו שאומר אלתרמן בשירו "ירח"
"אתה אומר אלי
העוד ישנם כל אלה
העוד מותר בלחש בשלומם לדרוש?"
ומאידך מביאה לרוגע ולתחושת הרמוניה.

עבודותי הוצגו בתערוכות קבוצתיות רבות: בבית האומנים, במרכז הקהילתי הוד הכרמל, בבית נגלר ובגלריית קסטרא.



נופים רכים - זאת לא טוסקנה, דניאלה בורכרד רטנר
14.8.2003-28.8.2003
דניאלה בורכרד רטנר, ציירת, חברת כפר האמנים עין הוד פתחה השבוע תערוכה חדשה בגלריית קסטרא במתחם קסטרא. התערוכה תהיה פתוחה עד ה 22 לאוגוסט בהתאם לשעות הפתיחה של מתחם קסטרא.
דניאלה, שלה סיפור חיים מרתק, נולדה למשפחת ספנים עשירה בחיפה. ילדותה עברה עליה בכרמל ואחר כך בקיבוץ איילת השחר. בגיל 10 נסעה עם הוריה לאנגליה ושם נשארה עד השירות הצבאי. כבר בפנימייה האנגלית היוקרתית החלה לעסוק באמנות, היא סיימה את השירות הצבאי בחיל הים, נישאה והחלה ללמוד אמנות באוניברסיטת חיפה. לפני כמה שנים, אחרי שסיימה מטלה לא פשוטה – לגדל שבעה ילדים (ששה בנים ובת) לקחה דניאלה פסק זמן ויצאה לשוטט בעולם – אוסטרליה, הודו, קנדה, ואירופה. בין לבין גם סיימה תואר שני "בלימודי האישה".
בנוסף לילדים, לדניאלה יש שתי אהבות גדולות בחיים: אימון סוסים וציור. שתי האהבות האלו יחד עם הנופים השונים אליהם נחשפה בנקודות שונות בעולם הרחב השפיעו על התפיסה האמנותית שלה. דניאלה מציירת נופים רגועים, מלאי אור ואופטימיים. אם גזירות האוצר וסכנות ה"הודנה" הורסים לכם את היום, כדאי לכם לקחת פסק זמן, להכנס לגלריית קסטרא ולעמוד מספר דקות מול אחת מתמונותיה של דניאלה. זה אקט שירגיע אתכם לבטח. חלק מהתמונות לוקחות אותנו למחוזות כפריים מלאי צבע ואור שמזכירים לנו נופים של ארץ ישראל שנדמה שכבר לא כאן. חלק מהתמונות מזכירות את נופי היום יום שאליהם אנו נחשפים. דניאלה מצליחה להקפיא בתמונה את מה שהעין רואה אבל המוח הטרוד בטרדות החיים לא מצליח לקלוט. "אנשים מביטים בתמונות ואומרים שציירתי את טסוקנה", אומרת דניאלה, "אני אומרת להם" זאת לא טוסקנה, זה וואדי מאחורי בת שלמה. תפתחו את העיניים ותיהנו ממה שיש לנו".



שרה לוין
31.7.2003-14.8.2003
"נשים קטנות גדולות"
ביום חמישי , ב- 31 ביולי , תפתח במרכז קסטרא תערוכתה של הפסלת החיפאית שרה לוין .
התערוכה , שעונה לשם "נשים גדולות" מציגה את מיטב עבודותיה של שרה , שמפסלת בעיקר בחימר נשים בתנוחות שונות מחיי היום יום .
שרה , אשר מפסלת כבר יותר מ- 8 שנים ומאחוריה תערוכות רבות הינה במקור מורה לתנועה והתעמלות מתקנת , עובדה אשר באה לידי ביטוי בדיוק ובטבעיות התנוחות של הנשים בפסליה.
בתשובה לשאלה על ההשפעות העיקריות שגרמו לסגנונה היחודי מציינת שרה את הצייר פסל בוטארו וכן פסלים ברזיליים שונים שהשפיעו אליה לאורך הדרך .
בהתבוננות בפסליה של שרה בולטת במיוחד העובדה שהנשים בפסליה מקרינות מאין שלוות נפש בשילוב עם רוגע וקבלה עצמית מלאה של עצמן בכלל וגופן בפרט על אף שגופן אינו עונה במדויק על המודל החברתי ליופי בתקופתינו שמדגיש בעיקרו גוף דק ורזה .
שרה , אשר יצירותיה מופיעות גם בגלרייה שבבעלותה בקיבוץ עין כרמל ובגלריית איאוס במושבה הגרמנית , מציינת שכאשר היא מתחילה לפסל פסל חדש של אישה אין היא יודעת אף פעם מה תהיה התוצאה הסופית שכן כל פסל מקבל אופי משלו בהתאם לתנוחה היחודית שלו , לבושו , הבאת פניו , קישוטיו היחודיים (כגון תחרה, חרוזים וכדומה)ושאר מאפייניו אשר משתלבים ביחד לשלם שגדול על סכום חלקיו בסיום הפסל .
המתבונן בפסלי הנשים של שרה אשר מאופיינות במראה הלא אידיאלי חברתי שלהן , לבושן הטבעי ותנוחתן האנושית אינו יכול שלא להרגיש שהנשים הן כה אמיתיות עד שהמתבונן יכול אף לתת להן אופי משלהן אשר הולם את הפסל כפי שהוא ניצב מולו , שכן הנשים מציגות תנוחות וסיטואציות מחיי היומיום שלנו וקל להזדהות איתן .
סגנון פיסול זה הינו יחודי לשרה , ועדיין לא ראיתי דומה לו בפיסול בסביבתינו .
התערוכה תמשך לפחות שבועיים מיום חמישי , ומומלצת בחום לקהל הרחב . מאת עומרי לוין.



פטריסיה ששון
17.7.2003-31.7.2003
פטריסיה ששון
נולדה בבואנוס אירס ארגנטינה ב- 1962
למדה במיכללת אומנות וב- 1985 עם סיום לימודיה הציגה תערוכות רבות בארגנטינה, עליהם קיבלה פרסים רבים.
עשתה קורס ליטוגרפיה.
עלתה עם משפחתה בשנה 2002 ומתגוררת בקרית ביאליק.
ביצירותיה מחפשת דרך צורות מוכרות
דברים מקוריים, ושואפת למצוא את המיוחד, ולפשט אותו.
.סיגנון הציור הוא קוביסם מופשט. הצורות מחוקות בצבעים וגם ברווח שביניהם.
ביצירותיה, שואפת לגרום למתבונן למצוא צורות מוכרות ולהזדהות עימן, כך שיוכל לבדוק ולהעמיק, לגלות ולבלות איתן.
.קיבלה פרס הצטיינות בתחום אומנות פלסטית, ממשרד הקליטה
הציגה תערוכה בגלרית צפון, סוכנות יהודית בחיפה, ותערוכה באגודת הציירים והפסלים בישראל.



תערוכה של ארגון חפשי לציירים ופסלים בחיפה והצפון
31.7.2003-28.8.2003
ארגון חפשי לציירים ופסלים בחיפה והצפון הוקם בשנת 1956. בשנת 1957 נרשם כעמותה שמטרתה "הפצת אמנות לעם, סידור תערוכות, קיום פעולות תרבות ושיתוף פעולה עם מוסדות תרבות". הוספת המושג "חפשי" לשם הארגון באה לציין שאנו ברובנו אמנים "פיגורטיביים" אף על פי שבתקופת הקמת העמותה שלט הזרם האבסטרקטי באמנות. הארגון מקיים מפגשי חברים והרצאות על אמנות עם אורחים מכובדים וכן נשפי חנוכה ופורים ובשנה הבאה גם סדנאות. הארגון מקיים כל שנה בחירות למוסדותיו בחודש מרץ ומאז הווסדו עברו 2 דורות של חברים ונשארו מעטים מאד מדור המייסדים. בבחירות האחרונות נבחרה הגב’ יולנדה גלעד לעמוד בראש הארגון



"בית גידול" – תערוכה של יעל רול
31.7.2003-28.8.2003
"בית גידול" – הוא מקום גידולו הטבעי של צמח או בע"ח – כהגדרתו המילונאית, או "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו" בשירו של טשרניחובסקי.
משחר ילדותי היו הטיולים בארץ לאורכה חלק מהוויתי, והללו הטמיעו בי אהבה גדולה לטבע, לנופים, לחי ולצומח, לאדמה ולענני שמים, לסלעים זקורים במדבר ולחול על שפת הים.
לא בכדי קרויים אנחנו, ילידי הארץ, צברים, על שמו של צמח הצבר שהובא לארץ לפני מאות שנים והתאזרח כאן, שכן כמותו גם אנחנו קוצניים, נחושים לצמוח למרות הקשיים, מגוננים על חצרות בתינו. אבל, גם אנחנו עסיסיים בתוך תוכנו וגם אנחנו מנסים להתאזרח ולהאחז בה.
צמח הצבר מגדיר גם את תחום הכפר הערבי ומסמל בעיני את תמצית הסכסוך המתמשך.
בשבע השנים האחרונות אני יוצרת כלי קיבול עם טקסטורה של עלי צבר מיובשים, כאשר יותר ויותר הם מקבלים צורות מעוקמות היוצאות מהגדרה של כלי קיבול.
השימוש בטקסטורה של עלי הצבר בעבודותי כאילו נוצר מעצמו והצורות, שבחלקן בלתי גמורות ומחודדות, הן הצורות שספגתי בלכתי בין מצוקי המדבר ובטרשי הכרמל והגליל, הן בית הגידול שלי.



"לבד וביחד" - עדי ארונוב, נימרוד ארונוב
17.7.2003-30.7.2003
שיתוף פעולה בין שני אומנים בתערוכה הוא תמיד אתגר במיוחד שאחד מהם היא קרמיקאית שבעברה הרבה תערוכות בישראל,קנדה,יפן,גרמניה,פולין ואוסטריה . בעוד השני צלם סטילס הלוקח את צעדיו הראשונים בעולם האומנות ,יתרה מזאת עדי ארונוב ונימרוד ארונוב הם אמא ובן "לבד וביחד" תערוכתם המשותפת הנפתחת בתשעה עשר ביולי בגלריה "פיקסו" מרכז קסטרא חיפה ולכן זהו אתגר גדול אף יותר.
לשני האומנים יש שורשים ביפן ובמסורתה האומנותית .
מאמצע שנות ה80 כמעט על בסיס דו שנתי עדי שהתה זמן רב ביפן שהיא לומדת, עובדת מציגה ומהווה חלק מהקהילה האומנותית .
היה זה טבעי בלבד שכשנימרוד התחיל להתמודד בביטוי האומנותי האניבידואלי שלו הוא ביקש ממנה לציור קשר עם ידידיה משכבר הימים טומקי פוג’י צלם ידוע שם ביפן.
נימרוד שימש כשוליה שלו ויותר מאוחר כעוזר צלם באקספוזציה העולמית לקרמיקה בקוריאה בשנת 2001 .
לאחר חזרתו לישראל הוא משלים את לימודיו הפורמלים ,ביפן נימרוד התמחה בטכניקות רבות ויותר מכך הוא למד מה שמכנים ביפן בתרגום חופשי "הרוח של צלם".
חלק מהעבודות המוצגות בתערוכת לבד וביחד מקפיא רגע בחיי היצריה של שני אומנים אלו ,כדי להראות היכן הם נמצאים בקרירות הנפרדות שלהם.
לנימרוד בצילומיו הטכניקה היא תהליך מתמשך ,כאשר הרגש קיים במרכז הצילומים כדי לתת להם עוצמה ויציבות.
מקריות ודיוק מניעים את מקורות יצירותיה הכלים הבם היא משתמשת האובניים התנור ואפילו הדבק הם אמצעים לבטא הרפתקאות אהבה עם החומר.
העבודות המשותפות המוצגות בתערוכה נבנו תוך כדי דיאלוגים מענינים ומתמשכים בחיפוש משמעויות בעלות מכנה משותף באלמנטים דומים ומנוגדים .



יהודית זילברשטיין – "מנגינות שהפכו נופים בתוכי"
3.7.2003-17.7.2003
מדוע דווקא היום יצאתי שוב לתערוכה?
ובכן, העבודות המוצגות כאן היום, הן תוצר של התפתחות מחשבתית רגשית כאחד. כשאני מלווה בחברי לחיים- האמן נאטיס סולומון - בעבר מורה לאומנות.
איתו בדיאלוג חופשי על האמנות, בהתבוננות בעבודות הקודמות, גילויי כיוונים שונים ביצירה, החלפת דעות ורעיונות, הקשבה למוסיקה קלאסית ומודרנית בזמן היצירה, טיולים בחיק הטבע, האור והצל בצמחיה הליכה לאורך החוף. התיחסותלאור המרקד על המים, פתיתי השמש הצהובה צבעי המים המשתנים, חלוקי הנחל בצבעי אפורים למיניהם. ממעל ענני כבשים וריקוד החול והמים. יציאות לחו’’ל למוזיאונים גדולים, עיון בספרי אמנות, העמקה בתולדות האמנות, בנסיון לזהות מקרוב אמנים מפורסמים, טכניקות שונות וההשפעות הישירות והעקיפות ביניהן.
מכאן, שתערוכה זו שונה לחלוטין במהותה,היא תוצר של בגרות הרחבת אופקים, ראיה חובקת עולם של אהבה ויצירה, המבטא צלילי מוסיקה בצבעים.



"רימונים" - תערוכה של נעמי בכרך
31.7.2003-14.8.2003
האומנית נעמי בכרך מציגה אוסף עבודות פרי יצירתה, בנושא "עצי הרימון"
הבדים עליהם עבדה, גדולים יחסית, הגודל של מטר על מטר ועליהם שטחה בצבעי אקריליק חזקים וחריפים כדוגמת הכתום והכחול, הדומיננטים בכלל היצירה, את זכרונות ילדותה בכפר.אלמנט נוסטלגי זה, בצילם של עצי הרימון, ואותן תחושות סנטימנטליות אבודות ששבו מתהום הנשייה ועלו על הבד התגבשו תוך כדי העבודה ומבלי להתכוון לכך. מציור לציור, ממשיכת מכחול למשיכת מכחול, שבה ומצאה את עצמה האומנית נשבית באותן מראות מעורפלים ורגשות חמקמקים מהעבר, עד שנוצרה תמונת זמן מהפנטת זו של ילדות תמימה, של ילדה על רקע עצי הפרי האדום. לנו הצופים מן הצד, לא נותר אלה להתבונן בצבעים, לבחון את התנועה המתגבשת על הבד ולהרגיש



מבטים של יום יום - תערוכה של לאה עתיר
6.11.2003-20.11.2003
הסביבה הקרובה, האנשים הקרובים וציור עצמי כמודל, היו נושאי עבודתי מתחילת דרכי כאומנית. ציור הדברים והחפצים הסובבים אותי שיקף את הדברים שאני רואה בכל יום ונתקלת בהם בשגרת חיי. יצירה ושגרת חיים - בזה דנה תערוכתי הנוכחית, השישה עשר במספר.
הנייר, שהוא בגודל זהה בכל העבודות מסמל עבורי את השגרה, משמש נתון החוזר על עצמו ומכניס אחידות.
הנושאים המצויירים הם מתוך המציאות, צוירו במקומם הטבעי, עם המקריות והצירופים שנתקבלו בשטח. מבטים שצדה עיני כבדרך אגב, הפכו להיות מקור טוב לביטוי, והיה לי קל להתחבר אליהם: כביסה תלויה על חבל, כלים בכיור או כאלה המונחים על השיש באופן מקרי לייבוש, חומרים עמם אני מציירת, סמרטוטים בהם ניגבתי מכחולים, תיקים המכילים חומר לעבודה, ועוד. נגעתי בדברים שהם חלק מחיי, מבטים שהעין פוגשת יום יום ולא תמיד מתייחסת אליהם, לא רואה בהם נושא מרתק, בגלל ההרגל. בעבודתי הפעם לא חיפשתי נושאים, פשוט נתקלתי בהם.
העבודה בגישה יותר ריאליסטית, לאחר תקופה של שנים, הייתה עבורי תפנית למשהו מהנה ופשוט. קשה לי להעריך בוודאות את המהלך היצירתי שבו הייתי מצויה קודם, אך ברור לי שהוא היה מלווה ביותר כוח ואי שקט, בהשוואה להיום, שיש בו יותר נוחות ורכות. כל דרך יצירה, והזמן המתאים לה. ההשתנות, למדתי, באה באופן טבעי עם השתנות האישיות.
בעשר השנים האחרונות עסקתי בעיקר ברישום. הרישום הוא בסיס לעבודתי, וחשוב לי להקפיד בו.
החזרה לצבעי שמן, הייתה מלווה בחיפוש אחרי מכחולים מתאימים, מצע מתאים, סמיכות צבע נכונה, תנועת יד, קצב ועוד מרכיבים, כדי שבסופו של דבר ישקפו את כתב היד שלי, והכתמים יהיו מונחים לשביעות רצוני.
כל תערוכה שהצגתי, היא סיכום שלב, סיכום תהליך או רעיון - עבודה חדשה ששיקפה את העשייה האחרונה שלי. תוך כדי עבודה וחיפוש התקבלה דרך, וההשתנות מתרחשת מעצמה בכל פעם מחדש.
(מתוך דבריה של לאה עתיר, האמנית)



נופי נפש
19.6.2003-9.7.2003
רקוטש פנינה

ילידת פולין, חיה ויוצרת בחיפה
לימודים:
קורסים למדריכי אמנות בעין הוד ואהל שרה.
עובדת בחומרים:
שמן ואקריליק על בד, ניר, ועץ לבוד, צבעי מים וטכניקה מעורבת.
אפיון העבודה:
הציור מושפע מהסביבה, בין אם זה נוף וטבע, אנשים או דומם, ומשמש כנקודת מוצא ברורה. במהלך העבודה האינטנסיבית, תוך שחרור האינטואיציה והתודעה, הציור משנה את אופיו עד התוצאה הסופית. העבודה בדרך כלל בפורמטים גדולים עם צבעוניות חזקה, הן בנושאים מוגדרים והן באבסטרקט.

שפרה חרלף

ילידת חיפה 1927.
בוגרת בית ספר תיכון חוגים סמינר לגננות אבן פינה.
נשואה, אם ל- 5 ילדים וסבתא ל- 15 נכדים.
התחילה לצייר בשנת 1973.
חברה באגודת הציירים והפסלים סניף חיפה משנת 1979.
סגנונות הציור של שפרה:
מציירת: בעפרון, בפחם, בשמן, אקריליק, מים, גואש, פנדה, רישום; בעיקר נופים בפורמט קטן תוך כדי נסיעות בארץ ובחו"ל, בשנים אחרונות מפסלת בקרמיקה.
ציונים לשבח ודיפלומה מספר 1:
ציון לשבח ודיפלומה מספר 1, הוענקו לשפרה, בתערוכה מספר 2 של אמנות נשים בגלריית "אינטרניישונאל" שטוקהולם, שוודיה 1995.
מוזכרת בספרים:
"ישרארט" ISRAART 1981.
"שמן ואקריליק" – הוצאת אגודת הציירים והפסלים בישראל 1996.
"מי ומי באמנות ישראל" – הוצאת מוזיאון ישראל 1996.

זיוה ליסיצקי

"בתערוכה זו בחרתי להציג מראות מפרובנס שבצרפת.
התרשמתי מאד מהכפרים והערים הישנות מימי הביניים בהם בתים מטים ליפול, הטיח מתקלף, העץ סדוק – שימור היופי ששיני הזמן הותירו בחומר
בזמן של התפתחות טכנולוגית מואצת, ניצול יתר של משאבים, זהום של המים, האוויר והאדמה, מחיה את הנפש לראות מראות קסומים ציוריים נשמרים כערך עליוןץ שימור הישן מעניק כבוד לדורות הקודמים.
נותן רוגע לנשמה להסתובב במקומות שנשמר בהם היופי של הטבע ומעשי אדם כאחד"
(מתוך דבריה של זיוה ליסיצקי)

אורנה לוין

ילידת חיפה, בת למשפחה ותיקה בארץ מדורי דורות.בוגרת סמינר למורים ע"ש "א.ד. גורדון".חברה באגודת הציירים והפסלים משנת 1988.
לימודים
בוגרת סדנאות לאומנות יצירה באוניברסיטת חיפה.לימודים ועבודה בסדנאות האומנים דורון בר-אדון,שמואל בונה, גרשון קניספל, יהודה יציב ואחרים.
עובדת בחומרים:
צבעי שמן, אקריליק, אקווארל, פסטלים וגירים צבעונייםורישום בעיפרון.
אפיון העבודה:
נופי פרובנס מצויירים בטכניקה מעורבת של צבעי פסטל וגירים צבעוניים על רקע נייר צבעוני, המנהל דו שיח עם הצורות והצבעים. הנופים הכפריים משלבים בתוכם חיי עבודה וקידמה תוך מתן כבוד לשימור הנוף והבתים במראם העתיק מימי הביניים. חדש וגם ישן בכפיפה אחת בכבוד הדדי ושמירה על הטבע.



תערוכה של חיה לישינסקי
28.8.2003-11.9.2003
ילידת חיפה. תושבת קריית ביאליק שנים רבות. מהנדסת מחשבים. כניסה לעולם האומנות לפני 6 שנים.
השתתפות בתערוכה של 4 ציירות ב-2001. השתתפות בתערוכות קבוצתיות שונות. זו תערוכת יחיד ראשונה.
התערוכה מתמקדת בנושאים של טבע ומתחלקת ל-3 קטגוריות: ציורים בגישה ריאליסטית עם גלישה למופשט תוך שימוש במכחול; ציורים המבוססים על שימוש בשפכטל; ציורים אסוציאטיביים המבוססים על נזילות ושילוב אלמנטים תוך ניצול הזרימה הטבעית של הצבע.
עבודותיי מושפעות ברובן מנופים וטבע בארץ. הרעיון של התערוכה נובע מכך שהגעתי לשלב של מוכנות אישית להיחשף, לשתף וללמוד מהתרשמות אחרים על עבודתי. אני מלאה אופטימיות, ורוח זו בולטת בצבעוניות החזקה של חיי וציוריי גם יחד



תערוכה של יצחק שלהבת
10.6.2003-30.7.2003
מתגורר ויוצר בחיפה.
חבר באגודת הציירים והפסלים בישראל מ- 1967.
חתן פרס עירית חיפה לאמנות ע"ש ה. שטרוק 1970.
23 שנים שימשתי כמורה לציור במח’ לעיצוב גרפי מכללת "ויצ"ו" חיפה.
כיליד הארץ שגדל בשכונה מעורבת בה חיו גרמנים (טמפלרים), ערבים, נוצרים ומוסלמים, ארמנים, אנגלים ויהודים, נחשפתי לתרבויות המערב והמזרח כאחת ואני מאמין שהן היוו חלק חשוב בעיצוב אישיותי.
אני רואה עצמי צייר יהודי ישראלי המורגל לאור ולהווי המקומי ואפשר לראות זאת בציורי שהם עירוב של מציאות ודמיון.
אני מצייר בכל המדיות, צבעי שמן, אקריליק, גואש ומים, נופים פיגורטיביים ודמויות בהשפעת הסביבה ובעבודותי יש ביטוי רוחני בהשפעת המוסיקה.



תערוכה של זמירה הינדס ורטנברג
3.7.2003-17.7.2003
עושר חומרי ועושר רוחני מאפיינים את עבודותיה של זמירה, צבעוניות עזה בצבעים חמים ולפעמים לוהטים, שכבות מרובות עד אשר הטקסטורה הופכת כמעט לתלת מימדית, מייחדת אותה. הרקע האישי שלה מכתיב לה את נושאי התעניינותה, לימודי תאטרון ספרות אנגלית ותרבות צרפת ניכרים בהם. החקר האישי שלה בא לידי ביטוי חזק בחקר תרבויות קדומות בציור הספינקס העובר תחת ידיה מטרמופוזה והופך לפורטרט שלה מלא בתהייה כאב וכח. גוף הספינקס עצמו הופך לגוף נשי במודגש – רומז על סודות – על חוויות וצמיחה אישית. הציור "הוא" פורטרט של בן זוגה המבוצע בשכבות שקופות על גבי שכבות אטומות, חוזר וחוקר את תווי פניו, כמלטף אותם, חורת וחוקר אותם, ולתוך ראשו מודבק מפתח זעיר המספר לצופה שבידיו מפתחות ההבנה. ציור נוסף מתאר זוג מתנשק נבלע למחצה ברקע המעניק לו פרטיות והגנה מסוימת, מאפשר להם את אינטימיות למרות החשיפה. סדרה של ציורי חיות מלאות חיים בצבעים משכרים משובבת את הלב והעין, צפרדעים מדלגות בעליצות, פנתר מלא תנועה וכח, זברות צבעוניות, תיישים ואפילו צדפה ורדרדה. מספר ציורי בובות במצבים שונים מפרות לנו סיפורים מרתקים החל מבובה הנראית שבורה, פניה ירקרקות מקרינות מוות, המשך בבובה אחרת השוכבת על מצע פרחוני כמיטת מוות בתרבות האירופאית וכלה בבובה יפהפייה על רקע אפור כהה ואלגנטי. סדרת המומיה הבנויה בשכבות עבות של חומרים, הדבקות של גזה מעבות את היצירות וחוזרות בעבודות השונות מתכתבת שוב עם התרבות המצרית הקדומה וכן עם התרבות הדרום אמריקאית וגם אזורים מסוימים מתוך מה שאנו קראים כיום רוסיה אשר בה חניטת מתים היה תהליך קבורה נפוץ, אלא שמתוך אחת ממומיותיה קמה לתחייה דמות ערטילאית מרקדת – חוגגת את קיומה. במקביל יצרה זמירה סדרת עבודות מופשטות יותר, באותה שפה אקספרסיבית המשמשת אותה לביטוי אישי, וניתן למצוא בהם את אותה צבעוניות עשירה וחמה, את אותם שכבות מרובות והאנרגיות החזקות המאפיינות את כלל יצירתה. (חנה ברק אנגל)



תערוכה של חוה אפשטיין
19.6.2003-3.7.2003
חוה אפשטיין, ילידת ירושלים (1945), בוגרצ בצלאל – ציור ופיסול – היא דמות דינמית, פוריה ורבגונית. את ציוריה ופסליה הציגה מאז שנת 1971במקומות רבים בארץ ובחוץ לארץ, כולל שתי תערוכות במוזיאון ישראל (1977ת1985).
כך היא מעידה על יצירותיה:
"כמו דפי יומן המבקשים להקפיא את החולף גם ציורי ופסלי מבקשים להנציח רגשות,זכרונות, חלומות ורעיונות – על ידי השתקפותבתוך בבואות העוברות שינוי עד כדי בריאת עולם חדש. עולם שבו האגדה והדמיון משנים את המציאות לרבת פנים: יד הופכת לציפור, לפרח, לדג.גוף הופך לנוף, הנוף הופך לדמות אנושית, וכך הלאה."
אכן, האקוורלים של חוה אפשטיין הם אגדות למבוגרים, סיפורים פנטאסטים המתמשכים מתמונה לתמונה, מלווים בטקסטים פילוסופיים או פיוטיים, מלאי דמויות ראשיות וצדדיות, גדולות וקטנו, סיפורים קולנועיים עם עלילה סוריאליסטית, שהצופה בעל הזמן, הסבלנות, העניין והאהבה יוכל לפענחם וליהנות מהם – מהדינמיקה שלהם, מהפנטזיה של הציירת, מכושר הביטוי שלה ויכולתה לספר כל כך הרבה בתמונה קטנה אחת. יצירות שאפשר לעמוד מול כל אחד מהן וללמוד אותן על הסוד והיסוד. אשה (אמנית) ועולמה נמצאים במרכז יצירתה ונושא הלידה, בכל היבטיו, עובר כחוט השני דרך ציורים רבים: מסתוריות הלידה, השתנות הדברים בהתפתחותם, האלמנטים הקטנים ההופכים לגדולים ולהפך, נקודות המפנה בתהליך שינוי הצורות, הפיכת גולם לפרפר.
עושר הנושאים וכושר הסיפור מצטרפים לחוויה פילוסופית המדרבנת את מחשבתו ודמיונו של הצופה ומעלה חיוך על שפתיו.
(מתוך ביקורתו של נ.הגריזי, 1985)



תערוכת עבודות אומנים יוצאי קווקז
5.6.2003-19.6.2003
הופעתו של אלבום יצירות ציירים – עולי קווקז גורמת לי שמחה רבה באמת. שנים שקדתי לכך, מאז שנבחרתי ליו"ר התאחדות עולי קווקז בארץ. האלבום שוב מוכיח את קליטתם המוצלחת של יוצרינו המשתלבים כשווים בחברה הישראלית. עתה שכבה עשירה של אמנותנו הויזואלית המבוססת על מערכת תדמיתנית של יהודי קווקז נגישה לחוגים רחבים של אוהבי אמנות. מה טוב שהרמנו מפעל זה יחדיו עם אגודת הציירים עולי קווקז. לא תסולא בפז העזרה שהעניקו לנו משרד הקליטה ומחלקת התעסוקה, וכן משרד המדע, תרבות וספורט. תודתי המיוחדת נתונה למרכז קליטת היוצרים ולאנה פוטוריין העומדת בראשה, וכן לפעילת ההתאחדות לודמילה עמירמוב בגין עמלה הרב בהכנת האלבום.
(יונתן משייב, יו"ר התאחדות יהודי קווקז בארץ)



"דרך האוכל" - ד"ר דפנה פלטי-וסרמן
1.7.2003-17.7.2003
בעבודה זו בחרתי לשרטט פורטרט של המשפחה שלי, כפי שהוא משתקף דרך הפעילות המגוונת הקשורה לארוחות. ההתמודדות עם הנושא הביאה אותי להתבונן במשפחתי באור שונה מזה שהורגלתי אליו עד היום. התהליך דמה לאדם שלוקח צעד אחורה, נעמד מול הראי, נעצר, ומתבונן על עצמו בעין בוחנת בפעם הראשונה. מעמדת תצפית זו, רואים דברים שהיו שם כל הזמן אבל לא הבחנו בהם: מבטים, תנועות, והתנהגויות המאפיינים את האנשים; מערכות יחסים, ודינאמיקות ביניהם; הבדלים בין ארוחות בימים השונים, ומאפיינים של הארוחות בכל אחד מהבתים. הפורטרט המשפחתי, המוצג בעבודה זו, קורם עור וגידים, על ידי הצגת רצף של סצנות המורכבות מאווירה, פרטים, ואנשים: ארוחות שבת וארוחות חג משפחתיות, לצד ארוחות אינטימיות; שולחנות אוכל עמוסים במבחר מטעמים משיפודים וסלט ישראלי, דרך מטעמים בינלאומיים כגון לזנייה ועד לתפוח בדבש, מצה והגפילטה-פיש המסורתיים; מנהגי שולחן, סדרי ישיבה, סדרי עבודה, וחלוקת התפקידים; הדמויות (ילדים, הורים, אחים, סבים) חושפות את עצמן הן כפרטים והן כחלק מהמשפחה כולה. הארוחות המשפחתיות "הרשמיות" בימי שבת וחג מאופיינות בדינאמיקה משלהן. הן מתחילות בחדר האוכל עם שולחן מסודר, מהודר, עמוס כלים, אך ריק מאנשים ופעילות. זה השקט שלפני הסערה. לפתע מגיעה ההסתערות, השולחן מתמלא באנשים, תנועה, והמולה. אנשים- באים והולכים, מתיישבים וקמים; ידיים לוקחות, מעבירות; רעש-צעקות, וויכוחים, וצלילי כלי האוכל השונים. ואז -השולחן שוב נותר יתום (או כמעט יתום), אך הפעם הוא כבר לא מסודר ונקי כפי שהיה בהתחלה. כדי לשרטט תמונת מצב אמיתית סביב נושא הארוחות, יש צורך לשפוך אור גם על המתרחש מעבר לשולחן- "מאחורי הקלעים". לכל ארוחה יש "לפני" "ואחרי" הכוללים עבודה מאומצת. פרויקט זה, חושף פורטרט ייחודי של משפחתי, עם זאת, מקופלים בו גם אלמנטים המדברים על ההוויה הישראלית והיהודית בכללותה.



תערוכה של יוסף הירש
22.5.2003-19.6.2003
"האדם תמיד נסתר", אומר יוסף הירש, בראיון שנערך עמו לפני שנים אחדות. יוסף הירש מתבונן, מתבונן בחומרה, ופעמים האימה הנגלית לו כה גדולה, עד כי המסה של האובייקט, של המושא, נלחצת עד היותה לגרוטסקה. בציורים מן השנים האחרונות מופיעות לא-אחת קבוצות של דמויות, מעין מריונטות, או בובות, הקשורות זו-אל-זו בחוטים, וכולן כמו אל איזשהו מפעיל נעלם. פעמים נראים חוטים אלה כקורים, אפשר קורי-חלום, או עצבים. העצבים, כדברי הירש, הם החיבור בין הנתונים האנטומיים לבין רצונותיו של האדם. הדמויות המחוברות זו-אל-זו מושכות לכיוונים שונים וביניהן התקשרויות המייצגות שאיפות ומתחים בעלי אופי שונה, ובגובה שונה. פעמים שרויות הן בויכוח ופעמים זהו מונולוג. יש שדמות מסוימת כמו נושאת נאום, אך תמיד נמצא להן, לדמויות אלה, הד, גם בכתמים ובמישטחים בעלי הניואנסים העדינים המופיע ברקע, כך, שבתוך הכאוס והצרימה מורגש הרצון ל"סדר" ולהרמוניה. מעין במה ותפאורות סביב לה, פועלים הייצורים האלה, שלהם תוקף חלומי, עיצבי משל היה קיום לילי בלבד. את הרישומים של הירש יש לא רק לראות אלא גם לקרוא, ולאט, ויש אף להאזין להם: משום שלהם טונאליות ומיקצב, הנראים לי ביסודם צליליים. שימחת-היצירה, המשמעת החמורה והחריצות שלו מזכירים משהו מן החיוניות והפיזיות של באך: מלאכת הציור כתפילה, כעבודה. המיבנים התיאטרליים ספוגי התוכן הרומנטי, ופעמים הבארוקי, גורמים לך להיזכר בקלייסט ובקפקא. לפניני בעצם מעין "פוסט רומנטיקה" של שלהי המאה. הוא מאיר את החשוך והנסתר ובעת ובעונה אחת נחשף בעצמו לקרינה, שמפעילים כלי האמנות שלו.



תערוכה של מיכאל (מייק) הלפמן
19.6.2003-31.7.2003
נולד בשנת 1944 בלוס-אנג’לס קליפורניה. למד פסיכולוגיה ואמנות ב- California State University at Northridge. למד פיסול אצל כמה אמנים פרטיים בסטודיו שלהם. הציג כמה תערוכות בלוס אנג’לס וגם ב- Jewish Center .North Hollywood עלה לישראל בשנת 1972 לקיבוץ מעגן מיכאל וגם שם עשה תערוכה לפסלים שהבאתי מארה"ב. לקיבוץ יגור עבר בשנת 1974 ואני עובד בלגין כמסגר בענף האחזקה. מיכאל חבר בארגון האמנים של הקיבוצים וככזה קיבל יום אמנות בשבוע ואטלייה פרטי. הציג ביגור כמה תערוכות יחיד וגם בתערוכה משותפת של אמני מועצת זבולון. הציג בתערוכה משותפת עם צייר מיגור בבית התרבות בכרמיאל. מפסל בשיש, עץ, ברזל ופלסטיק. "אני חושב שחלק מהמסר של הפסל בא מהחומר שממנו אני מפסל באותו הזמן". מיכאל הלפמן.



"מחווה ליוסף הירש"
22.5.2003-5.6.2003
התערוכה "מחווה ליוסף הירש" שהשתתפו בה 53 מתלמידיו לשעבר נערכה בשנה שעברה בתל אביב ובירושלים ובשנה זו בחיפה. בתערוכה זו יציגו התלמידים, זו לצד זו, יצירה מתקופת לימודיהם ויצירה עכשווית. הרעיון לתצוגה הנוכחית הבשיל במהלך שיחה שהתנהלה בין הלן בר- לב, האוצרת, לבין צביקה ישראל, י’’ר אגודת הציירים והפסלים בחיפה. החלטתם המשותפת הניבה צמד תערוכות נוספות שנבנו במתכונת שונה ויוצגו, זו בצד זו, במרכז לאמנויות "קסטרא" שבחיפה. באולם המרכזי תוצג התערוכה "שיג ושיח" (22.5.03-5.6.03) ובה 14 אמנים ירושלמים שיצירותיהם משוחחות, לעתים אף מתווכחות, אלו עם אלו וכן עם מורם לשעבר, יוסף הירש ז’’ל. אוצרת התערוכה היא הלן בר-לב.
האמנים המשתתפים בתערוכה זו הם : רבקה אדרת-מיארס, חנה אפשטיין, מוטה ברים, דוד גרשטיין, מרק ינאי, בלחה לוין, רות נבו, מורין פיין, יובל פלד, רבקה ססובר-פלד, גרטי רובינשטיין ז’’ל, אביבה שפריר, נעמי שרייבמן.
בגלריה "פיקסו" תוצג במקביל תערוכה מציוריו של יוסף הירש ז’’ל (22.5.03 – 19.6.03). בתערוכה זו יושם דגש על הפן הפיגורטיבי שביצירתו, ועל אין ספור הרבדים, המרקמים והגוונים המונוכרומיים המאפיינים את עשייתו האמנותית. אצר תערוכה זו הוא צביקה ישראל.



"שלושים שנות יצירה" – תערוכת פיסול של שמעון דרורי
24.4.2003-22.5.2003
הפתיחה באירוע חגיגי במוצ"ש ה 26.4 בשעה 19:00. לסכום 30 שנות יצירה מציג האמן את יצירתו, כאשר במרכזה "דמות אדם". ביצירותיו דמויות פיגורטיביות מופשטות, המעוצבות בעיקר משיש "קררה". אבן בה התאהב הפסל בזמן עבודתו, בסדנאות באטליה. העדנה והרכות של דמות האישה, לצד אונו של הגבר, עוצבו בהשראת התבוננות מעמיקה בטבע. במהלך בקוריו בפירנצה, ונציה, אתונה ופריס, הושפע מגדולי הפסלים. בעיקר מברניני לורנצו אשר יצירותיו מוצבים במרחבים, במזרקות ובכיכרות העיר. סוד מלאכתו של שמעון, נעשתה ונשלמה, מתוך תחושת האהבה לחיים ולצורות בטבע. אמונתו מלאת תקווה ותשוקת היצירה אינה יודעת שובע. שמעון התפרסם בזכות מספר אנדרטאות לזכר נופלים שהוקמו ברחבי הארץ . גלריה וסטודיו ,יבנאל ,טל. 04-6708440



תערוכה של מורין רוזן
24.4.2003-22.5.2003
נולדה בדרום אפריקה, חיה ויוצרת בחיפה. זכתה בפרס שטרוק ב2002.עבודותיה עוסקות בנוף האנושי. מורין מקפיעה מצבים רגעיים נתונים כמו מסרטת קולנוע הנעצרת מידי פעם ותופסת את האדם בתרחיש נתון בתוך סביבתו. האדם מהווה רק חלק קטן מהיקום. הוא אבן אחד בפסיפס של הנוף הגדול העולמי, הכללי, והפרטי." הדמיות המציורות כשנמצאות בצוותא אינן עם זולתן. היחיד שקוע בתוך עצמו, והצופה המתבונן נמשך להירהורים נוגים על משמעות היקום האנושי" כותב יעקב קורלנדר-אוצר צוותא



רותי סגל בתערוכה "קולאז’ ים תיכוני"
24.4.2003-22.5.2003
במובנו הפשוט COLLAGE פרושו להדביק, מהשורש הצרפתי COLLE. במובנו הרחב זהו צרוף של דברים שונים וזרים למעשה מרכבה חדש המקבל משמעות שונה ואחרת מעצם החיבור. הקולאז’ הינו טכניקה חדשה יחסית שהתפתחה בתחילת המאה העשרים. אבותיה הם ז’ורז’ בראק ופיקאסו שהפכו כלי עזר של אמנות לדרך ביטוי ייחודית. ההתחלה היתה פשוטה. נעשה שימוש במגוון רחב של חומרים, ניירות שונים, צילומים ובדים. כיום נעזרים גם במכונות צילום וסריקות מחשב. מדיום זה עוסק בכל מגוון הנושאים של כל האומנויות. מבחינתי משתלבת טכניקת הקולאז’ בדרך וסגנון הציור שלי אך בסדר שונה של התהליך. אהבתי הגדולה היא נופים, ישראלים בפרט וים תיכוניים בכלל. במסעותי אני סופגת אותם לתוכי ומנציחה במצלמתי ובסטודיו הם מקבלים פנים וממדים חדשים. הרעיון הוא של פרוק והרכבה, הריסה ובניה. התוצאה לעתים דומה לאחרי רעידת אדמה או לפאזל שפורק והורכב מחדש בסדר אחר. באופן מעשי אני קורעת ומפרקת את הצילום המוגדל על הנייר, מדביקה בקומפוזיציה דומה ושונה מהמקור – על נייר או על בד, ואז מגיע שלב הציור, אקוורל על נייר, אקריל או שמן על בד. התוצאה של התהליך הזה מרתקת: תערובת של משהו מהראליה והצילום ומשהו מהיצירתיות והדמיון. הדברים עוברים מטמורפוזה ומשתנים בכל שלב. החלקים השונים שיצאו מהקשרם זוכים לחיבורים חדשים כמו נגינת מוצרט בקצב הג’אז או לחילופין מבט דרך קליידוסקופ המחליף צורה וצבע. תהליך היצירה הוא הרפתקאה. התוצאה הסופית מוכתבת מהתהליך עצמו ונראית ככתב חידה המזמין להיכנס פנימה ולבחון מחדש את המרכיבים.



תערוכה של נירה רז
10.4.2003-24.4.2003
תערוכה שאיננה רק תערוכה אלא מעשה בריאה, מעשה יצירה.המלה "יצירה" השרש שלה ב"יצר".יצר של אמנות, של הנכבש, זה אחד המאפיינים העיקריים של תערוכה.התערוכה שעניינה "ראשית", כולה ארוטיקה, כולה בניה אחת בלתי פוסקת של יצר ויצירה ששלובים יחד.לא פלא הדבר, כי אנחנו מתבוננים ב"ראשית" שהיא תחילה וב"ראשית" שהיא, בעצם, תחילתו של העולם כלו.העולם נוצר באהבה, העולם נוצר בארוס, העולם נוצר במין. אם תרצו, בכל הדברים המוצגים כאן, תראו את ההיבטים האלה. (פרופ’ אדיר כהן, ראש הקתדרה לחינוך וחברה באוניברסיטת חיפה)



תערוכה של אילנה צמחוני
10.4.2003-24.4.2003
"זרמים מקצבים, רבדים" – היא תערוכה של אילנה צמחוני ,ילידת חיפה, בוגרת אוניברסיטת חיפה באמנות – יצירה וספרות כללית (תואר שני). למדה בחיפה אצל סימה סלונים, אברהם נסטי, יחזקאל שטרייכמן ומשה שטרנשוס. עוסקת בציור באופן פעיל משנת 1962. השתתפה בתערוכות קבוצתיות רבות בארץ ובעולם. מציגה באופן קבוע בסטודיו שלה בקרית האמנים של צפת. מגלה בציוריה זיקה לנופי הארץ על ייחודם, ולמקורות תרבות ומסורת יהודיים: התנך, הקבלה, ספרי עגנון ועוד. חברה בקרית האמנים של צפת ובאגודת הציירים והפסלים בישראל



סאלח עליסאת-פיסול
27.3.2003-10.4.2003
בדואי בן הכפר חילף, אמן כישרוני המביע יצירות אמנות לעולם, לשימור המורשת הבדואית ולמען דו- קיום. לכל יצירה יש סיפור. איש מרתק על "עולם שנעלם"(חגית רוטשטיין-גולדפרב, "מרכז העניינים"). "אני מכבד את יצירותיך- עממיות, שורשיות, יושר ופשטות. אותנטיות מהסוג הנוכח בפסליך הוא מצרך נדיר ביותר כיום. אני מקווה שלא "תתקלקל", שלא תתעניין במאנייריזם ושלא תמוסחר. אין לי ספק שגוף- יצירה עשיר של פסלים מהסוג הנידון יזכה ביום מן הימים להערכה תרבותית רחבת היקף".(גדעון עפרת, מבקר אמנות).



"טנגו עם גרסיאלה"( גרסיאלה שלו-ציור)
27.3.2003-10.4.2003
האמנית הינה ילדת ארגנטינה וחיה בשנים האחרונות בארה"ב. באמצעות טכניקה לא מסובכת ותוך ניצול שטח קטן מצליחה האמנית למצוא את השביל המוביל את הצופה לחוש בריקוד הנוצר תוך כדי הציור בו זמנית במימדים שונים של מרחב וזמן.האמנית מדלגת בין העבר, ההווה והעתיד וניצמדת לאחד מהם דרך קישורים, זיכרונות ודמויות כאשר ידה מנציחה תחושות אלה על הבד עבורינו.



"ללכת שבי אחריך" ( אניטה ארבע-ציור)
27.3.2003-10.4.2003
אניטה ארבע עלתה לכותרת בשנת 1995 עם מסע שורשים בתוניס "מחלום למציאות", כאמנית הישראלית הראשונה שהוזמנה להציג את עבודותיה בתערוכה שנערכה לכבוד נשיא תוניס בן עלי.במסיבת עיתונאים בינלאומית העניקה אניטה לנשיא תוניס את אחת מעבודותיה וזכתה להכרה, לחשיפה תקשורתית ולהאדה רבה.הציירת בחרה להנציח דרך האמנות את מורשת משפחתה על מנהגי תרבות ואורח חיים של הקהילה היהודית בתוניס.



תערוכה של אגודת אמני המיניאטורות בישראל
1.3.2003-27.3.2003
אגודת אמני המיניאטורות בישראל נוסדה לראשונה בשנת 1996, ביוזמתו של יו"ר האגודה כיום, הצייר ז’אק הלר ואמנים נוספים (ביניהם דיק בן דור, הרי ארטן ז"ל וערגה הלר), ומונה כיום כמאה חברים פעילים מכל רחבי הארץ. האגודה משתפת פעולה עם אגודות עמיתות מחו"ל, ובמקביל להצגת תערוכות קבוצתיות ברחבי הארץ היא שולחת תערוכות קבוצתיות לחו"ל וכן עבודות של אמנים נבחרים לפרוייקטים בינלאומיים מיוחדים. באגודה חברים ציירים ופסלים היוצרים בממדים זעירים. לדוגמה, ציור מיניאטורי אינו עולה על 10 ס"מ X 10 ס"מ, ואילו פסל מיניאטורי אינו עולה על 7.5 8.5X 8.5X ס"מ כולל הבסיס. אחת לשנתיים מקיימת האגודה תערוכת חברים כללית, דוגמת זאת המוצגת בגלריה קסטרא בחיפה, בלווית קטלוג של עבודות האמנים. 31 האמנים המשתתפים בתערוכה מציגים עבודות הקשורות בדרך ישירה או עקיפה ב"נשים", התמה העולמית של חודש מרס, המוכרת כתמה מועדפת על ידי האמנים בכל הדורות. כל אחד מחברי האגודה מצא את דרכו האישית לנושא - ומגוון היצירות מוצג כמכלול אחד.



"מחוות" – תערוכת פיסול של קטי פלדי
27.2.2003-27.3.2003
"השתעשעתי ברעיון להביע מחווה לציירים הגדולים עבודותי בתערוכה זו הן וריאציה פיסולית על דמויות של נשים בציוריהם המפורסמים על ידי הפיכתן לנשים גשמיות, ארציות והומוריסטיות המזמינות חיוך..."
(מתוך דבריה של האומנית קטי פלדי)










איכות הסביבה בציוריה של רבקה מצנר
27.2.2003-13.3.2003
את דרכה באמנות הציור החלה רבקה מצנר עוד בשחר נעוריה במושב שבי-ציון. גווני כחול השמיים והים; גווני חום-אדמדם של האדמה וזהוב חול הים - שבו את ליבה והפכו מאז כצבעים הדומיננטיים בעבודותיה. לימים, לאחר שלמדה בבתי-אולפנא לציור ולאמנות, התמזגו אצלה יחדיו כשרונה הטבעי לציור והמיומנות המקצועית, והפכו את עבודותיה למיחברים מתנגנים של צורות וצבעים המתבלטים ביסודותיהם הפיגורטיביים עם נטייה מסויימת להפשטה. והנה נושא "איכות הסביבה" שהכל עוסקים בו, הצית את דמיונה של רבקה מצנר בשנים האחרונות ועורר בה את הרצון לעשותו למוטיב מרכזי בעבודותיה. ייתכן כי נושא זה קיבל ביטוי עז בעבודות אלו כאקט של מחאה של בת ליוצאי גרמניה האמונה כל ימיה על סדר ונקיון ... ראוי לציין כי למרות שרבקה מצנר ביקשה לעסוק כאן בדברים הקשורים לעזיבה ולזיהום הסביבה מתוך מחאה - דומה כי בהעמדת הקומפוזיציות ובשילובם המרנין של הצבעים כחול-חום - אדמדם, ניתן למצוא את הפרדוקס האופייני לאמנות, שבו האמצעים האמנותיים (קוים, צורות וצבעים) עשויים לשנות את ה"מכוער" ל"יפה" (ולעמעם ע"י כך את המחאה). אכן מצנר מצליחה באמצעים אלו ליצור חוויה אסתטית בצופה בעבודותיה, שהיא, כביכול, עומדת בניגוד לנושאים "המכוערים" שהיוו את המניע לעבודות אלה.
(מתוך דבריו של מרדכי מרמר, מנהל קריית המוזיאונים בפתח תקווה)



אורית קאופמן – ציור
28.2.2003-13.3.2003
אורית קאופמן חיה ויוצרת בחיפה. השתלמה באמנות בסמינר אורנים ובל-חי. משלבת ביצירתה אהבה לספרות, לשירה, סרטים מצוירים ולטבע. ציורי טבע וחלום אבסטרקטי ם מונעים בכוח חיים צבעוני, יוצרים דו-שיח בין הספרות והציור שכששני התחומים הופכים לקלי קיבול המשמש לנשיאת תכנים, תחושות ואסוציאציות המשוחררות מהרציונאל ליקום בראשיתי, ילדות ותום, וזורמים בדינמיקה פנימית. אורית הציגה תערוכות יחיד וקבוצתיות ב"ליאו-באק", אכסדרת האודיטוריום במרכז הכרמל, בהיכל עיריית חיפה ועוד.



תערוכה של ירון פאר
15.2.2003-28.2.2003
“צייר מרצה ומנחה סדנאות להתפתחות רוחנית דרך ציור וכתיבה אינטואיטיבים. מצייר מזה כארבע שנים. ציורים אנרגטיים שנמסרו בתיקשור המסייעים להתפתחות הרוחנית והתודעתית שלנו. ציורים אלה נושאים עמם תדר של תקשור וצמיחה רוחנית מזכירים לנו את יכולותינו בהיבטים של יצירה והגשמה עצמית ובהתבוננות ממוקדת מסייעים לאיזון ופתיחת מרכזי האנרגיה שלנו. שינויים אלה נעשים בהיבטים רגשיים בפנימיותו של אדם יש ויחווה התרחבות ויש ויחווה קושי בהתבוננות ושם לימוד בעבורו. לכל אדם יש את קבוצת הצבעים שהוא נמשך אליה בהתאם לאותו חלק פנימי שרוצה לאזן. בדבר פרטים נוספים על דרך עבודתי והמסרים שהציורים מכילים. ניתן לפנות אלי בטל’ 202067-051 “



"חלון האופק" - תערוכה של בטי סטולריו-שוצברג
15.2.2003-28.2.2003
"אני מתמקדת בעיקר בנושא הצבע וכוחותיו הרגשיים והרוחניים בחיפוש אחר משהו ראשוני בראשיתי ואפילו חלומי.עיקרי הדימויים לקוחים מהתבוננות בכוחות הטבענופי הרים, שמיים, בתים וכ"ד. מאוד חשוב לי להגיע לתחושת נוכחות רוחנית החוזרת מהדימוי, הצבע והחומר. בכל נגיעת מכחול אני נפעמת מחדש ובסופו נוצרת רקמות הציור המאפשרים לי לגעת באופק הבלתי נתפס, באופק שחומק כל פעם מחדש..."



תערוכה של שלמה שריקי
30.1.2003-15.2.2003
הרעיון שמנחה את שלמה שריקי בעבודתו הוא שלא מספיק לדעת לצייר אלא לא פחות חשוב לדעת למחוק. לאחרונה עסוק הוא ברעיון חדש: להביא את אמנותו עד לכדי קו נקי אחד (לאה אתגר, "מעריב" 1998)

לא מדובר כאן ביכולת ראיה פנומנלית במובן הפשוט והמיידי של המילה, אלא בראיה משולבת בבינה, ראייה זו מצליחה לחדור מעבר לדפוסי הראייה היום - יומית, הקשורה להרגלים ולמוסכמות ולחומות מעוורות, כמו אידיאולוגיה וקודים חברתיים - לאומיים וצווים אמנותיים - מה שמכונה משטר ראייה.



תערוכה של זהבה גרוסמן
30.1.2003-13.2.2003
זהבה גרוסמן למדה פיסול ב"אבני", במכון לאמנות בבת-ים, במכללה לאמנות ברמת גן והשתלמה אצל האמנים י.אפשטיין, י.דורצין, מ.מלר ואחרים. עבודתה של האמנית מתאפיינת בפלורליזם ובפתיחות. לצד עבודות בחמרי פיסול קלאסיים כמו אבן וברונזה עושה האמנית שימוש במגוון עשיר של חמרים שמעמיד העולם המודרני לרשות האמן, כגון ברזל, אלומיניום, פוליאסטר, קרטון ועוד. בעבודות באים לידי ביטוי איזון ופרופורציה בין רגש למחשבה, בין ספונטניות לשכלתנות, בין הסטטי לדינמי, בין הקל לכבד, בין תנועה לבלימה, והכל תוך משחקי אור וצל, כליאת החלל וניצול המרחב. הדמות האנושית היא הנושא הדומיננטי בעבודתה של האמנית. דמות בודדת מעוצבת בקו מינימליסטי או דמויות מספר מקובצות זו בסמוך לזו, נשזרות זו בזו, נפגשות – נפרדות. יצירתה בעיקרה צמודה לפיגורטיבי – וגם בצורה המופשטת נותרת הדמות מוחשית, בעלת נוכחות.



יעל נויבירט – "עת הזמיר – בעקבות שיר השירים"
30.1.2003-13.2.2003
נמצא בעבודות אלה מעבר מקשת צבעים מאופקת לפלטה ססגונית, עתירת צבע. משיחות המכחול אינטנסיביות והאור בוהק, ים תיכוני. "...ליעל יש לא רק כתב יד משלה, אלא גם שפה ציורית המאפיינת את עולם העשייה שלה... עבודותיה בנויות רבדים רבדים, הצבעים מבצבצים ועולים ומשתלבים זה בזה, בונים מרקם השייך רק לה. שלל הצבעים מפתיע בכל פעם מחדש, כמו-כן הקומפוזיציות, הרעיונות והביצוע המצטיין בשובבות נעורים ובשמחת חיים..." (חיים רוזנטל, צייר, מרצה אוניברסיטאי)




תערוכה של ויקטור ליפקין
2.1.2003-16.1.2003
עבודותיו של ליפקין חורגות מתחום הציור לעבר התחום התלת ממדי של פיסול. ליפקין מצייר על דלתות ישנות, על לוחות דיקט. לעתים אינו נוגע כמעט בדלת. צבעה המקורי, הלכלוך עליה, נותרים כפי שהם. לפעמים צובע אותה בהתאם לנושא העבודה. כך בעבודה “סולם יעקב”, צובע ליפקין דלת ישנה בצבעי טורקיז-כחול-ירוק ומוסיף לצידה לוח דיקט אותו צובע ומצייר נוף שמיים על נוף הררי. הוא מותיר על הדלתות בריחים, חור מנעול, עיטורי עץ מקוריים רפרפות תריסים ועוד. כן, משלב ליפקין בעבודותיו אביזרים הלקוחים מן המציאות: נר זכרון, חלקי בגד, ג’ינס, צעיף, נוצות תרנגול, חלק מעקה, נעליים על שרוכיהן, וזאת מתוך כוונה לקרב את היצירה כמה שיותר לעבר המציאות עד שהגבולות ביניהן מטשטשים, כך ניתן למשל, לשבת לצד דמות “מדונה ירושלמית”, בעבודה הנושאת שם זה ולחוות את ירושלים הריאליסטית של היום, הנתונה למתקפת פיגועים, ירי על שכונות. ירושלים של חולין, בה נמתחים חבלי כביסה וגרביים, ובשמיה נעוצה אבן לסמן את פגיעותה של העיר, כך יכול המתבונן להדליק את נר הזיכרון המוצב בעבודה “משפחה”, יחד עם הצייר לזכר קרובים שנפטרו. יסודות חוזרים בעבודותיו: תרנגולות, עופות שחוטים, כל אחד יכול להיות קורבן. ההיסטוריה היהודית כרוכה ביסוד קורבן - ציור רגלי אנשים, שרידי מחנות השואה, בלבושם המפוספס, תצלום ישן של משפחה על לוח מטרה, ולמרגלות היצירה נר זכרון. ליפקין שואל את עצמו בעבודותיו: “עד כמה מנהג הכפרות מוצדק”? להשקפתו, אין כל הצדקה ליטול חייו של יצור חי ונושם באם זהו בן אדם ובאם זו חיה כדי לקיים חיים של מישהו אחר. ויקטור ליפקין, אמן הדפסים, אשר הציג תערוכות הדפס בינלאומית רבות וזכה בפרסים, מזמין ופותח דלת אל מציאות פנימית, אשר משקפת אירועים ומצבים ריאליים.



מוחמד פדל – חלומות הנוער העף
2.1.2003-16.1.2003
נולד בכפר יאסיף ב- 1977, חי ויוצר בחיפה מגיל 6. ב- 1992 זכה בתעודת הוכרה ממשרד החינוך, על היותו בן עשרת הילדים המוכשרים בארץ. התקבל לאגודת הציירים והפסלים בגיל 18, ובכך הפך לאמן הצעיר בתולדות האגודה. השתתף בתערוכות במקומות שונים בארץ, כמו: מרכזי תרבות צרפת בישראל, בבתי אומנים ת"א וחיפה, בית הגפן חיפה, ובבית האופרה בת"א.



"עצים - בתוך המציאות ומחוצה לה"- תערוכה של דניאל קובו
16.1.2003-30.1.2003
סידרה זו, המוצגת במקומות שונים בישראל ומחוצה לה, מוקדשת לציורים של גזעי עצים. מרבית ציורי הגזעים המוצגים הם גזעי עץ השדר (Betula בשמו המדעי, בריוזה בשמו הרוסי או לבנה כשמו בספרות העברית של המאה שעברה) בהם נתקל הצייר בביקוריו ברוסיה ובבולגריה. ברם, ישנם בסידרה גם ציורי גזעים אחרים, שצויירו בהשפעת גזעי עץ השדר. עץ השדר הוא העץ הלאומי של רוסיה. אך מופיע גם בארצות קרות אחרות. יערות עצי השדר האינסופיים ברוסיה משנים צבעיהם מעונה לעונה. חילוף העונות שם הוא אמיתי וחד ולא רגוע ומתון כמו בישראל (בה כמחצית ממיני העצים הם ירוקי עד). המפגש הזה של "צבר" מישראל עם נוף של יערות עצומים בכל אשר תפנה העין, נוף שאינו מורגל בו, עורר בו רצון עז להנציח את המראה. בביקוריו ברוסיה ובולגריה, הלך האמן שבי אחר קסמם של העצים הללו והחליט לצייר סדרה המנציחה את גזעי עץ השדר, כפי שרואה אותם ישראלי יליד הארץ. "אין צורך להרחיק אל מחוץ לעיר" אומר קובו "עצי השדר נמצאים בכל מקום - בחורשות שליד הבית ואפילו בחצרות הבתים המשותפים של מוסקבה, סופיה או בכל עיר אחרת. יערות השדר מנוקדי ניצנים ירקרקים באביב כשהשלג מפשיר, שופעי עלווה ירוקה וצפופה המסתירה את גזעיהם בקיץ והם בעלי גוון צהוב-חום בסתיו. בחורף הם מגיעים לשיא יופיים - אינספור מקלות לבנים, צפופים, מאיימים משהו, במשחק מסתורי של שחור ולבן, ארוכים מאוד, דקים מאוד, לבנים מאוד ומנוקדים. לעיתים נדמה כי קליפות הגזע יוצרות עיניים ענקיות המתבוננות בך". קובו מתמקד בציוריו בגזעים. הרקע הוא משני בחשיבותו. בין אם מדובר בגזעים לבנים על רקע שחור בנוף לילי או חורפי, ובין אם מדובר בגזעי השדר בנוף אביבי או קיצי, האלמנט שנמצא במרכז הציור הוא הגזע. באחדים מהציורים השתמש האמן בטכניקה עתיקת יומין ומיוחדת של שילוב עלי כסף דקיקים בציור, למשל על מנת להדגיש את העלים הנושרים. את השימוש בשיטה זו הוא למד בפירנצה, איטליה אצל אמנים המתמחים בכך. "קראתי לסידרה המיוחדת הזו ’עצים - בתוך המציאות ומחוצה לה’, משום שחלק מהעצים והגזעים בציורי מדויקים מאוד ונגזרים ישירות מהמציאות. אחרים נעשו על סמך התבוננות מדויקת במציאות, אך משכתי אותם לכיוון שהוא התרגום שלי למציאות." "מצב דומה קיים אמנם בטבע ואכן ראיתי אותו. ברם, בציורי נתתי פרשנות מוקצנת קמעה, למה שראיתי באמת ביער." אומר קובו. בסידרה זו מוצג פן אחד מתוך מגוון ציוריו של האמן.



Metamorphosis
2.1.2003-31.1.2003
רפאל קואיו,יליד ונצואלה,עלה ארצה בשנת 1988 . הדר אוריאל,ילידת אזרבג’ן,עלתה ארצה בשנת 1974 . שני האומנים שנתיבי חייהם הצטלבו, ויחד יצרו את: ה"מטאמורפוזיס"-שמשמעותו מספרדית "שינוי צורה". בעבודה יחודית ומקורית זו האמנים יוצרים את התחושה של תנועה רב מימדית,רב גוונית, שילוב של לבישת צורה ופשיטת צורה ושילוב בין הזכרי לנקבי,ובין הרוח לחומר. המתרחשת בכל נקודת זמן. היצירות מזמינות את המתבונן לקחת חלק בדיאלוג ולהיות שותף לשינוי הצורה במטאמורפוזיס.



אורית לנדאו - "בראשית"
16.1.2003-30.1.2003
אני ילידת ירושלים, דור שמיני בארץ, מצאצאיו של יואל משה סלומון, בעלת השכלה אקדמאית בכלכלה וסטטיסטיקה וחברה באגודת אמנים יוצרים בישראל. לפני מספר שנים גיליתי את עולם הזכוכית, עברתי השתלמויות הן בתחום הויטראז’ והן בתחום הזכוכית החמה, ומאז היא שבתה את לבי. הזכוכית לובשת ופושטת צורה, יכולה להיות שקופה וגם אטומה, משנה את גווניה, בעלת טקסטורות שונות, ולפעמים נדמה שיש לה תכונות אנושיות: היא חיה ותוססת, שבירה, אך גם קשיחה ובעלת יכולת עמידה מול פגעי הזמן. כל התכונות הללו מושכות אותי להתבטא באמצעותה. תמונות הזכוכית שלי בנויות מויטראז’ בסגנון טיפאני, בשילוב פריטים מיוחדים שאותם אני יוצרת בזכוכית חמה: התכה (fusing), תבניות חיצוניות (slumping) ויציקות (pete-de-verre casting). אינני מציירת על הזכוכית. לעומת זאת, השילוב בין הטכניקות הנ"ל מאפשר לי להגיע לתוצאות מורכבות ולדקויות מבחינת הצבעים, הצורות והטקסטורה. הזכוכית החמה מסייעת לי למצוא פתרונות יצירתיים ולהבליט את העושר הגלום במדיום הזכוכית, וכמו כן לכלול בתמונות אלמנטים של פיסול תלת ממדי. ביצירותיי, אני מתארת נושאים שונים מן המסורת היהודית, וכן ממראותיה של ירושלים, עיר הולדתי, אותם ספגתי במשך השנים.
(מדבריה של אורית לנדאו)



“תבנית נוף מולדתי”
4.12.2002-2.1.2003
שולה יוצרת בטקסטיל מאז 1982. סגנון עבודתה הינו אישי ועבר התפתחויות במהלך השנים. חוויות אישיות וחברתיות באות לידי ביטוי בעבודות. הבחירה בחומר הבד מאפשרת אופטימיות גם באמירה קודרת. הרוך שמבטא הבד, מאזן את הצבע הכהה, החזק. טכניקות שונות של צביעה, הסרת צבע, הדפס ותפירה משמשות בתהליך העבודה. הטכניקה מחייבת חשיבה ותכנון, בולמת את הספונטניות ומכניסה אותה למסגרת. ספונטניות ובלימה, התפרצות של צבע מול סדר וארגון, הם ממאפייני עבודתה. גם בציוריה משלבת שולה, לעיתים, בדים וטכניקות המושאלות מעולם הטקסטיל, כמו אריגה ותפירה. עבודותיה של שולה הוצגו בתערוכות קבוצתיות ואישיות בארץ ובחו"ל.



תערוכה של יוליה זיסמן
4.12.2002-2.1.2003
מה אני מציירת?
חלומות הזיות שמחתם המרה של תקווה
כנפי-חלונות הפתוחים לרווחה.
רוח, שנודדת בעיר, נוגעת בלחי,
על שפתיי-חול עולמות לוהטים עתיקים,
אם אותם לא אשכח
מאומה לא יילך לאיבוד, אף אחד לא ימות.
כשיטבול מכחולי הדקיק
במטר של צבעי-אקווארל,
או אשבור קו ישר בהופכו לזרימה גבעולית
בלווה של ספרים ארשרש –
אז ארצה להתמוסס בתוכם כתמיד.
לא אוכל לגלות את סודם
של עלים, ופנים, וספרים.
את סודן של דקות לא אצליח לפתור.
ולכן לא אצור את דמותם
בהופכם להבזק הזיות-ערפל מושאלות
כשאיני מכירם, לא אוכל לחלל בזיוף
את יצי-הפאר הגדול מכולם – דף צפור-שלג חלק...
והרי הדברים משתקפים כה מוזר:
משברי-זכוכיות דמות חוזרת מוכרת
כה דרוך וצורם שר מיתר,
שנמתח בהיסו
למקום שם ביתי,
שם זורם קילוחם של תווים
אל עצבי דף-נייר, מוח כקרום,
נגיעה של טיפות כוה רכה, עדינה,
כמו כדור מתקצף על כף-יד.
אך טעות – קונכיה שסביבי תתנפף,
אשתחרר ואנדוד לחופשי בחלל.
שם שברים של קליפות עם רוחות,
כי מעוף של שאר-רוח – לגימת-גיאולה.
רדונו של אלמוות ואור.
(יוליה זיסמן)



תערוכת מיניאטורות ארצית בנושא "שיר השירים"
13.11.2002-27.11.2002
המיניאטורה הנה ציור המוגבל לגודל מסוים. אין הגדרת מינימום אך קיימת הגבלת גודל למקסימום. סגנון ציור זה נפוץ כבר בתחילת המאה ה-18, אך כבר בתקופה הביזנטית נמצאו ציורים מינימליסטיים בודדים, רובם צבועים באדום, שניתן לשייכם לקטגוריית המיניאטורה. מידות, ממדים, גודל ויחס מוקפדים וקבועים בכל סוגי האמנות בכלל ובמיניאטורה בפרט. כל אלו ביחד יוצרים יחידה מותאמת, בגודל מותאם, (עגול, רבוע או מלבני) לסגנון, יצירת אמנות המיניאטורות. (מתוך דבריה של מיקה גינצבורג)



עדינה קיי – דו-שיח
16.11.2002-29.11.2002
לסידרה החדשה שלה קוראת עדינה "דו-שיח". המושג השגור זוכה בעבודתה להרחבה והעמקה, תוך יישומו בהקשרים חדשים, לא צפויים. עדינה קיי, עדינה ומופנמת, מתבטאת חרישית, היא זו המבקשת דו-שיח ושוקדת לקרום לו עור וגידים ביצירתה. מודעת ומזוהה מאוד עם נשיותה, אמהותה והקשר העמוק והמורכב שלה עם אמה, בחייה אך גם לאחר מותה, עוסקת עדינה, במחשבותיה וביצירתה, בשיח הנשי הבין-דורי העתיק והנצחי. העבודות החדשות של עדינה הן תחריטים, קטנים ברובם. אם הסדרות הקודמות היו בעלות אופי מוחצן, קומוניקטיבי, רב-שיחי (אמן - דימוי נגיש - קהל), הרי שלכאורה באופן פרדוכסלי דווקא הסדרה המוכתרת במושג "דו-שיח" היא מופנמת וחיה בעולם משלה, חיים חידתיים משהו, המתקיימים גם ללא הדיאלוג עם הצופה. ’לכאורה’, כי בעצם עדינה לא מכוונת לדיאלוג קונקרטי. בעבודות אלה התקרבה עדינה יותר מאי פעם אל עצמה, לדו-שיח חקרני ואמיץ עם נשיותה ועם הדימוי הנשי שלה, עם הארכיטיפ הנשי ממנו היא רוצה להחלץ, ובו-בזמן עם ההבנה הבשלה של מהותה של הנשיות – שילוב של טבע הדברים שאין להתכחש לו, עם הניסיון האמיץ, הקשה ולעיתים כפוי-הטובה, לעשות זאת אחרת, בדרך ייחודית משלה. באמצעות הדמויות שלה, שפת הגוף שלהן, הסיטואציות בהן הן מתפקדות, והאמצעים האמנותיים הייחודיים שלה, בוחנת, חוזרת ומבטאת עדינה רעיון מורכב, אישי וחברתי, פילוסופי וארצי כאחד: מאבקו של אדם, ואף יותר של האשה, לפרוץ את הגדרתה הקדמונית שנקבעה אי-שם בשחר ההיסטוריה, בעוד כוחות-טבע איתנים ועקשנים מתייצבים בכל מאודם כנגד השינוי.
אילנה טייכר, אוצרת



שכבות - אווי טשרניחובסקי (סלמנדרה)
30.10.2002-12.11.2002
עצמת הרגש הטבועה ביצירותיה של טשרניחובסקי מהווה לצופה דימויים ומשמעויות סימבוליות רבות. על בדיה מציירת סצינות החרוטות בזיכרונה ושרויה בתהליכי חיפוש מתמיד של קומפוזיציה, מרקמים מיוחדים וטקסטים רבי משמעות. אווי טשרניחובסקי, מביאה לידי ביטוי מפגש ייחודי בין נשיות צרופה, הצבעוניות הטרופית של דרום אמריקה ואסכולת הציור הקלאסית, אותה אימצה באיטליה. הציגה בתערוכות שונות בקולומביה ובישראל. עבודותיה נמצאות באוספים פרטיים בישראל ובארצות נוספות. אווי טשרניחובסקי, רח’ הגשר 12 הוד השרון, טל: 432631-052 7464449-09, דואל: evit@bezeqint.net



ילדים במצוקה
19.9.2002-19.10.2002
לאחר סיום לימודי ציור במכון אבני, הוא שוהה בצרפת ושם יוצר סדרת רישומים וציורים. העבודות שהוצגו ב1997- במקומות ציבוריים ובבתי ספר, עוררו סביבו דיאלוג תרבותי נרחב ומענה של מאות ציורי ילדים ומכתבים. דמויות חסרות זהות המשוטטות לבדן בערים הגדולות. דמויות שאנו נוטים שלא לראותם או שהמערכת התרבותית והחברתית הטביעו בתודעתנו כ"בילתי ראויים להתבוננות". משורטטים בעבודות מתוך מבט מחודד וממוקד. כתמי צבע חופשיים מונחים ברגישות לצד רישום ובצירוף מילים ומשפטים בשפה הצרפתית. אלירם באשר מוצא בדמויותיו לעיתים נפשות אצילות, מעונות בעלות רכות אנושית נדירה. השימוש בשפה ובכיתוב מםפרים, כערך אסתטי ורעיוני, מחווה אזכור לכתוביות שהתנוססו על קירות הרכבות בתקופת השואה. אין מנוס מלראות את דמויות הילדים המאורגנות בעבודות גדולות בצורת דיפטיך או טריפטיך. הילד המופקד על החיבור שבין העבר לעתיד. והותו קשוקה בגורל זהותה של החברה ובזהותם של המכים והשומטים. העבודות של אלירם באשר נושאות מסר חשוב. הן ממוקדות את המבט אל ה"הבלתי ראויים להתבוננות" -אל הילדים במצוקה. הן מייעדות את עצמן להתעוררות התודעה בהותירן בה סימן



צהוב
16.10.2002-30.10.2002
בחברה המופגזת ללא הרף בעובדות ובקווי תמונה מוגדרים ומדויקים אשר מטרתן האחת העברת אינפורמציה עובדתית, פונה האמנות לרגש הצופה. אמן החולם ומרגיש , מבטא באומנותו את חלומותיו ורגשותיו ומעורר בצופה תחושות הנעדרות מחיי היום יום. כזו היא אומנותה האימפרסיוניסטית של רעיה חן. ציוריה הרגועים , המפליגים במחוזות הטבע , בדממה ובבדידות של נופים נעדרי אדם , דרך המפגש הארוטי של שמים ואופק אל ממשק רך של אור עם ארץ , מעוררים את התוהה והשואל שבנפש הצופה. החיפוש אחר האור ומשחקי האור בולטים בציורים , תוך שילוב הרמוני מתמשך בין משטחי צבע . הנופים בעלי עומק ופרספקטיבה , תוך שימוש בעוצמה צבעונית. הדגשת השפעת האור על שינויי האווירה מבטאת רגש ומצב רוח. משיכות המכחול אקספרסיביות ורכות , בציור רב שכבתי, עם זיקה לפיגורטיבי ושמירה על קשר ברור עם המציאות. קיימת בציורים מדיטציה אוהבת של אדם אל המרחב שסביבו , היוצרת מעין מנגינה שקטה של אושר רגוע.האנרגיה ההרמונית שבציורים מקרינה ערגת כמיהה למיזוג בלתי אמצעי של טבע ואדם ושלמות של הוויה האנושית , ומעוררת תחושה של הזדהות רגועה והידברות בין ציור לצופה.



לגעת בעור
2.10.2002-17.10.2002
האומנות העסיקה ומשכה אותי משחר נעורי, מכל חומר מזדמן יצרתי, יצירה אומנותית, יצירה פרקטית למתנות או סתם להנאה. לאורך השנים למדתי, התמחתי ויצרתי בקרמיקה, ציור ורישום, צורפות, ויטרז’ ועור במכללת עמק יזרעאל, מכללת צמח ובמושב היוגב. ממכלול ההתמחויות במשך השנים, התמקדתי בעיקר בעור ובצורפות ואני משלבת את השנים. אל העור נמשכתי במיוחד כי הוא רב גוני, רך וגם קשה, לתוכו אני מצליחה להעביר את רעיונותיי ותחושותיי, שהם תזרים של צורה וצליל שאותו מקווה אני להעביר להנאת הצופה. נעמה וייס

ליצור

מעור ליצור ואותו לחקור בעור לפסל ואותו לקפל עוד כיפוף עוד ליטוף עור רטוב - לאהוב! נבירה חפירה – וכמעט יצירה! כמו החומר ביד היוצר כך אני והעור לי חבר. טקס פתיחה חגיגית יתקיים 5.10.02 בשעה 19:00



תערוכה של זהבה לופו
29.9.2002-14.10.2002
"איכות היא לא מילת גנאי" מוטו זה מלווה את האמנית זהבה לופו מאז שהיא יודעת את עצמה ומלווה אותה הצילה שלה. האמנית צמחה בעולם המוסיקה כילדה, דרך האקדמיה למוסיקה ושנים רבות לאחר מכן כבוגרת "מכון אבני" לציור. האמירה של אמנית זו לעולם אמיתית, כנה, היא בעלת אופי ייחודי דעתני, ולעולם לא מתפשרת. אך עם זאת מחוברת למציאות האמנותית העכשווית והמציאות הסובבת אותה. הגשתה את המסרים הזו פילוסופית, אינטלקטואלית, רוחנית, אמיתית ולפעמים רגישה מאד, מה שיוצר לעתים הרגשה של מופשט לירי ואכן, יש ליריות בעבודתה, אך בשום אופן אין לזהות מופשט זה כמופשט הלירי הידוע, וכבר נאמרו ונכתבו דברים בנושא זה שלה והוגדרו כאופי מיוחד של יצירה, וכבר כתבה בעבר מבקרת ואוצרת האמנות ד’’ר שלומית שנד דברות אלה על יצירותיה של זהבה לופו: "באם נתבונן בעבודותיה, מעבר לשלב הראשון של התרשמותנו הכללית, תשתנה חווייתנו בהדרגה, היא עשויה להעמיק, לשנות דגש או לעבור לאפיקים חדשים. יש אצלה רישום ויש רגישות של צבע החיים, זה בצד זה, אשר יוצרים פלוראליזם." "החיים לא תמו עוד ניתן לנסות" כמו שכותב המשורר ר. בראונינג כשהוא מקשר בין הלכי רוח וצלילים. ניתן לצור קשר אישי עם אמנית באמצעות טלפון מס’ 054969009



תערוכה של פסל משה סנדובסקי
29.9.2002-14.10.2002
לפסל משה סנדובסקי היה דחף יצירה משחר נעוריו , הוא הצליח לשלב את יצירותיו בעבודת ההוראה כמורה לאומנויות טכניות ויצירה בבתי ספר , יסודיים , תיכונים , ובסמינרים למורים ,משה הוא אוטודידקט והאמנות היא דרך חייו , רגשותיו ותהיותיו מובעות במגוון חומרים : עץ , אבן , שיש , וברונזהתחת ידיו קורמים החומרים צורה , והופכים לדמויות חצי פיגורטיביות עד מופשטותהאישה מעוצבת בפסליו ככוח בורא , סמל הפריון והאמהות .מצבי ייסורים וכאב מבעים בתנוחות של התכנסות והפנמה ,ורגעי התעלות ושמחה מובעים בתנועות פתוחות וזורמות משה הוא חבר באגודת הציירים והפסלים , יצירותיו ותערוכותיו זכו להודים ראויים לשבח , וניתן למצאן במוזיאונים , גלריות.אוספים פרטיים , ומקומות ציבור כגון : בית הנשיא ירושלים,טכניון בחיפה . היכל התרבות בנתניה, ועודו .



תערוכתו של רמי גביש
8.9.2002-30.9.2002
המקדשים השמימיים של רמי גביש, חצובים בגרניט שחורה אפורה, נושאים אותנו אל מחוזות עליונים, לממדים אחרים. כמתוך תפילה חרישית, כמתוך מדיטציה מושלמת, נפערים פתחים אל האור, אל מחוזות לא מוכרים, ומזמינים אותנו להביט אליהם, ודרכם לגלות אפשרויות נוספות. מדרגות המסתיימות בחלל מוכר אבל שונה, לוקחות אותנו אל חוויה מדיטטבית עמוקה מתוך ואל תפילה. גביש חוצב בגרניט באופן מוקפד: קוים נקיים ומושלמים אל תוך החומר הקשה מביאים את הרעיונות לביטוי ממצה ומדויק. שליטתו מוחלטת ומאפשרת לו אמירות אסתטיות ברמה הגבוהה ביותר. צרכיו הפנימיים מביאים אותו להתעסקות חוזרת ונשנית באותו נושא, ועל ידי כך לזיכוך ותמצות מלאים של יצירתו. כל אחד מפסליו בסידרה זו מהווה תפילה אישית שלו, מקדש ל/אל השמיים. מתוך דבריה של חנה ברק אנגל.



יהודית קוץ - ציור טקסט
1.9.2002-30.9.2002
קוץ עובדת בסטודיו, ומסתמכת על מציאות הנחווית ומעובדת באמצעות אסוציאציות, דימיון ומחשבה. היא מקבצת את הנושאים ביצירתה לסדרות. האמנית יוצרת על נייר בטכניקה מעורבת של פסטל שומני, טוש, עיפרון, צבעי מים, קולאז’ וכל אמצעי אחר היכול לשמש את רעיונותיה. קוץ השתתפה בתערוכות ופורסמו את יצירותיה בכתבי­עת ספרים ועוד. נטייתה של האמנית לשילוב בין­תחומי מסמנת את זרימתה עם המגמה הכללית של תקופתנו של שילוב בין סוגי מדיה שונים לשם השגת ביטוי בעל עוצמה מוגברת. על אף שהמערכת של שילוב בין המילה לבין הצורה הוויזואלית היתה קיימת ומקובלת בהיסטוריה של התרבות האנושית האופן שבו עושה יהודית קוץ שימוש במערכת זו הוא ייחודי וללא תקדימים באמנות. מעבר להיבט הטכני, יצירתה מתחילה מהמילה, וכל טקסט מיועד לביטוי ציורי אחד. מעורבותה בזמן ובמקום נעשית בצורה אינטנסיבית כך שתמיד ניבטת מיצירתה ממשות חדשה. היבט זה בא לידי ביטוי בכל הנושאים הדנים במערכות החיים השונות כך שכל יצירה ממצה את הרעיון ואת האמירה המסוימים והיא תמיד תופעה חד­פעמית ויחידה במינה. כל יום שלישי בין השעות 17:00-19:00 מתקיימות פגישות עם אמנית יהודית קוץ בגלריית קסטרא.



תערוכה של ויקטור ליפקין
1.7.2002-12.8.2002
עבודותיו של ליפקין חורגות מתחום הציור לעבר התחום התלת ממדי של פיסול. ליפקין מצייר על דלתות ישנות, על לוחות דיקט. לעתים אינו נוגע כמעט בדלת. צבעה המקורי, הלכלוך עליה, נותרים כפי שהם. לפעמים צובע אותה בהתאם לנושא העבודה. כך בעבודה “סולם יעקב”, צובע ליפקין דלת ישנה בצבעי טורקיז-כחול-ירוק ומוסיף לצידה לוח דיקט אותו צובע ומצייר נוף שמיים על נוף הררי. הוא מותיר על הדלתות בריחים, חור מנעול, עיטורי עץ מקוריים רפרפות תריסים ועוד. כן, משלב ליפקין בעבודותיו אביזרים הלקוחים מן המציאות: נר זכרון, חלקי בגד, ג’ינס, צעיף, נוצות תרנגול, חלק מעקה, נעליים על שרוכיהן, וזאת מתוך כוונה לקרב את היצירה כמה שיותר לעבר המציאות עד שהגבולות ביניהן מטשטשים, כך ניתן למשל, לשבת לצד דמות “מדונה ירושלמית”, בעבודה הנושאת שם זה ולחוות את ירושלים הריאליסטית של היום, הנתונה למתקפת פיגועים, ירי על שכונות. ירושלים של חולין, בה נמתחים חבלי כביסה וגרביים, ובשמיה נעוצה אבן לסמן את פגיעותה של העיר, כך יכול המתבונן להדליק את נר הזיכרון המוצב בעבודה “משפחה”, יחד עם הצייר לזכר קרובים שנפטרו. יסודות חוזרים בעבודותיו: תרנגולות, עופות שחוטים, כל אחד יכול להיות קורבן. ההיסטוריה היהודית כרוכה ביסוד קורבן - ציור רגלי אנשים, שרידי מחנות השואה, בלבושם המפוספס, תצלום ישן של משפחה על לוח מטרה, ולמרגלות היצירה נר זכרון. ליפקין שואל את עצמו בעבודותיו: “עד כמה מנהג הכפרות מוצדק”? להשקפתו, אין כל הצדקה ליטול חייו של יצור חי ונושם באם זהו בן אדם ובאם זו חיה כדי לקיים חיים של מישהו אחר. ויקטור ליפקין, אמן הדפסים, אשר הציג תערוכות הדפס בינלאומית רבות וזכה בפרסים, מזמין ופותח דלת אל מציאות פנימית, אשר משקפת אירועים ומצבים ריאליים.



"אישה" – פיסול בעץ של משה פרומין
1.7.2000-30.7.2000
ביצירתו חוקר משה את הצורה ואת החומר. מקורות השראתו של משה לפסליו המשולבים מצורות וחומרים שונים הם בראש ובראשונה ברנקוזי, הנרי מור וגאבו, וכמובן הטבע - לצורותיו השונות. כמו ברנקוזי או הנרי מור לא ויתר משה ביצירותיו על הקשר לטבע. פסליו עוסקים בשילוב חומרים ובדיאלוג בין הצורות. ביצירתו שואף משה להגיע לאיזון בין גוש החומר ובין החלל, בין חומר שיש בו שקיפות ועשוי בידי אדם ובין העץ על הצורות הגלומות בו. פסליו עוסקים במופשט בשילוב צורות בחקר של יופי החומר והמרקם שלו. את הגירוי ליצירותיו מכתיב החומר, והוא גם מקור ההשראה שבתוכו גלומה הצורה ולתוכה יוצר ומשתלב חומר נוסף. חלק נוסף ביצירתו היא התנועה הגלומה בפסל ופסל היוצר אותו. העץ לצורותיו וחומריותו הוא נקודת המוצא, העץ הינו החומר האהוב עליו. גילוף ישיר בעץ מוציא ממנו את הצורות הגלומות בו, את החללים ולאט לאט מתוך הגוש פורצת הצורה המופשטת שנולדה מתוך החומר ומקבלת חיים משלה. לפעמים תנוע הצורה על כולא ציר ולפעמים תתוסף לה צורה עוטפת שקופה מחומרים פלסטיים ושתי הצורות יחד יצרו דיאלוג מעניין וחדשני, שפה חדשה, שפת המאה, וכתב יד אישי של אמן - משה. מתוך דבריה של שולה בלוך, אוצרת הגלריה מכללת הגליל המערבי.



חנה כרמי - אלף פנים לחוה
1.9.2002-14.9.2002
חנה כרמי הינה אמנית ילידת תל-אביב. הורתה גיאוגרפיה בבית הספר הריאלי העברי ובמכללת אורנים. למדה ציור באוניברסיטת חיפה. מציירת בטכניקות מעורבות. התערוכה הנוכחית מהווה לקט מתקופות שונות. "הצדדים המגוונים בדמותה של האישה קרובים לי ומרתקים אותי בגילוייהם ובצבעוניותם. קל לי להזדהות עם הדמויות המצויירות. אני אוהבת את הקווים העגולים שבהן שיש בהם כוח למרות רכותם", אומר חנה כרמי. פתיחת תערוכה תתקיים ביום שלישי 03.09.2002 בשעה 20:00.



תערוכת אמני צפת
1.8.2002-14.8.2002
מלאו חמישים שנה להווסד קרית האמנים בצפת. בראשיתה, התיישבו בה רבים מהאמנים הבולטים ביותר באותה תקופה והקימו בה סטודיו. האמנים נישבו בקסמה של העיר, מראותיה,נופיה,סמטאותיה הקסומות ואוכלוסייתה המגוונת. משחקי האור החודרים אל סמטאות הקריה היוו מקור להשראה וליצירה, כפי שמעידות יצירות אמנותיות רבות. רבים ממקימיה הראשונים של הקריה אינם עוד אתנו היום,אך רוחם ויצירתם לא נעלמו. שנות שפע ושגשוג באו לקריה ואלה הותירו אוצרות אמנות מופלאות, ושמה של הקריה הלך לפניה. כיום פעילים בקריה כארבעים אמנים, חלקם וותיקים, רבים עולים חדשים מרוסיה, וגם צעירים בני הארץ מצאו בה את מקומם. רוחם של אמני הקריה לא נופלת גם בצוק העיתים, ואני עדים למגוון רחב של סגנונות,צבעים ושפות אמנותיות, ותערוכה זו באה להציג לתושבי חיפה מעט מהם. מתוך דבריה של רעיה חן, אוצרת התערוכה.




מידע נוסף ניתן לקבל ב- (ENG)

כתבות
כל הכתבות

חזרה לתערוכות נוכחיות

שלח לחבר   |  הדפס  | חזרה

קודם בקטגוריה 8 הבא בקטגוריה
גלריית בית הגפן בית האמנים ע"ש שאגאל
קודם באזור 3 הבא באזור
מחנה המעצר למעפילים "אוצרות בחומה" מרכז לאתנוגרפיה ופולקלור של עכו והגליל

ilMuseums: מידע על המוזיאון ברוסיתilMuseums: מידע על המוזיאון באנגלית
עמוד ראשי

מידע לעזר
  • שעות פתיחה
    א'  10:00-22:00
    ב' 10:00-22:00
    ג'  10:00-22:00
    ד' 10:00-22:00
    ה'  10:00-22:00
    ו'  10:00-15:00
    שבת  10:00-22:00
  • דמי כניסה
    כניסה ללא תשלום
  • כתובת
    רח’ פלימן 8, חיפה
  • מיקום
    כניסה דרומית לחיפה
  • טלפון
    8590000-4-972
אתר המוזיאון

חיפוש מהיר